גמרא מליח ה"ה כרותח. ומסקינן דהיינו כרותח דצלי ודעת הר"ן בשלהי ע"ז דלכן במולח בשבת חייב משום מבשל. ותמיהני דהלא א"ח בשבת אלא בתולדות האור כדאיתא בשבת (לט) ולא עדיף ממבשל בחמי טבריא דפטור שם (מ ב) אח"ז מצאתי בנו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' מ"ג שנשאל בזה. והוא יישבו:
קריאה במקור
רש"ש על חולין · דף 97b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט. קשה דהלא משכחת לה גם פלפלין ותבלין דאיסורא כגון דערלה דנו"ט באלף:
רש"י ד"ה ומין במינו. בין דהיתרא. ומשמע דהיינו תרומה כמש"כ לעיל. ותימה דבתרומה מב"מ בעינן אחד ומאה כדלקמן (צט ב) וי"ל דמ"ל כגון חמרא חדתא בעינבי דלרבא דאזיל בתר שמא בע"ז (סו) הוה בנו"ט דהוא בס' כדפרש"י שם. ועי' לעיל בתד"ה אמר רבא:
רש"י ד"ה כשהן משערין. משערינן אותו כו'. כצ"ל בלא ו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: aa7dcdce4bdd5027ad8ba92dde7e36e8c9816e25113e6b4f11fec209a4567ccf