גמרא למעוטי רובעו וחורש בו. נ"ל דברובעו נכלל בין שהוא רובעו ובין שמרביע עליו את שאינו מינו. וה"ה דהמ"ל דבא למעוטי שאינו מקבל טומאה וכדפרש"י לקמן (ר"ד עה) בדברי ריו"ח:
קריאה במקור
רש"ש על חולין · דף 74b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה גוממו. אבל שרשין של חלבו מותרין. לקמן (צב ב) פי' דגם שרשיו של גיד עצמו מותרין:
תד"ה חלבו. ואתי לאפוקי מחלב דגיד דשליל. מה שהוגה עה"ג בשס"ח וגיד הוא שבוש דהא קאמר למעוטי חלבו וגידו:
תד"ה למעוטי. א"נ התם הנ"מ כגון ישראל בטמאה כו'. עמש"כ שם בס"ד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: aa7dcdce4bdd5027ad8ba92dde7e36e8c9816e25113e6b4f11fec209a4567ccf