רש"ש על חולין · דף 117b

במשנה והגידין כו' אבל לא טומאת נבלות. ופרש"י דתניא בנבלתה כו' ולא בגידים. הנה בפסחים (כב) אמרינן למ"ד יש בגידין בנ"ט כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרו. ופרש"י לפי שגם הן קרויין עמה נבלה (וע"ש פג ב אר"י א"ר כל הגידין בשר כו') וסתם מתניתין לעיל (צו ב) דיש בגידין בנ"ט. ואולי דהכא ממעטינן להו ממיעוטא דה' דבנבלתה או ממ"ם דבנבלתם עמש"כ לעיל (עז ב): בהרע"ב וא"מ לכזית להשלים שיעור נבלה לטמא אדם ובגדים שעליו. ל"ד במחכ"ת דכיון דעסיק ואתי במגע כדמסיים בקרא דהנוגע בנבלתה. הרי במגע נבלה אין טומאת בגדים עמש"כ לעיל (כט ב). ולשון רש"י לקמן בגמרא בד"ה להא דת"ר לטומאת אדם וכלים כנכון:

רש"י ד"ה השוחט בהמה טמאה. הואיל וישראל שחט שחיטה מעלייתא ואשכחן כו'. כצ"ל ומלת היא למחוק:

בא"ד והכי תניא נחרה אין בה כו'. הוא לקמן (קכא ב):

רש"י ד"ה תנינא. דעור ועצמות כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה להא דת"ר. ששומרי האוכל כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה קליפה. מכלל דהשבולת או הקליפה החיצונה הויא שומר. כ"נ דצ"ל. אבל לכאורה השבולת הויא שומר ע"ג שומר וקי"ל לקמן (קיט ב) דאין שומר עג"ש וי"ל ע"פ פרש"י שם על הא דקאמר הגמרא ה"נ בשדרה ומשום שומר וכו':

תד"ה ולא. וי"ל דס"ד לרבויי כו' וא"ת כו' מפקד פקידי ולא נטמאו כו'. כצ"ל: