רש"ש על חולין · דף 44b

רש"י ד"ה רוב עוביה. מן י"א עד תיבת לחלל נראה שהוא גליון:

רש"י ד"ה בתליסר. איסתרי מדינה שהם פשוטים כו'. כצ"ל ומלת סלעי למחוק וכן ליתא בר"ן. ומש"כ איסתרי סתם היינו סלעי צורי. עמש"כ ע"ז בגיטין (יד). ועתה נ"ל דר"ל דאיסתרי סתם נאמר ג"כ על סלעי צורי. ואולי דחסר בדבריו תיבת נמי. ומש"כ כדאמרי' בהחובל כו'. שם לא נמצא מאומה. רק שם בב"ק (לו ב) מביא משנה דהחובל ומפרש לה דהוא סלע מדינה ומבואר שם דהוא פלגא דזוזא. וזה הלשון איסתרא פלגא דזוזא הוא בכתובות (סד). וכן בקדושין (יא ב) ובבכורות (נ ב) בשינוי לשון קצת:

רש"י ד"ה משום חשדא. דלא לימרו כו' מוזיל גבי' כו'. דברי מהרש"א בזה דחוקים ונראין יותר דברי מהר"ם. ונ"ל למלאות דבריו במש"כ התוס' לעיל (ה ב) בד"ה צדיקים דאכילת איסור הוא גנאי ביותר. ולזה כיון לקמן בד"ה הרואה טרפה. שכתב אינו חומד להכריע להתיר. דמשמע דיש פנים להתיר ואעפ"כ מחמיר על עצמו. דאילו לא היה צד להתיר אין ראיה ממה שאינו אוכל איסור להיותו שונא מתנות:

רש"י ד"ה רב חסדא. כהן הוה. עמש"כ בס"ד בתמורה (ח ב):

תד"ה היכי (בסופו). וההיא עובדא דלקמן כו' שמא היו שניהם בבה"מ כו'. עמש"כ בברכות (סג ב) בס"ד: