שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

נתייחדה עמו בפני שנים וכו'. כתבו הגהות מיי' בתשובות להלכות אישות (סימן כח) וז"ל ואף אם שני עדים ראו כיעור אפילו בזה אחר זה כמאן דחזו בבת אחת דמיא וכו' וכ"מ מהא דגרסינן בירושלמי פרק קמא דסוטה נתייחדה עמו בפני שנים וכו' ואמרו אין זה יחוד וכו' עד כהדא אין מקבלין וכו' ריב"ק אומר אפילו ראו שניהם בזה אחר זה אלמא דריב"ק כהאי גוונא נמי הויא עדות ומצטרפין וקיימא לן כוותי' ע"כ וכ"כ הרמ"א בא"ע. סימן ד סעיף יז. בהגה. ותימא אדרבא מהכא משמע דלענין כיעור לא מצטרפין דהא פשיט לן מדר"ל בן תדאי דאין זה יחוד והא דמסיק דמצטרפין כריב"ק היינו לענין קינוי. והטעם פשוט לחלק דעידי יחוד וכן עדי סתירה לדיני נפשות דמיין דלכ"ע אין מצטרפין עד שיראו שניהם כאחת אבל עידי קינוי מצטרפין כעידי ממון וצ"ע. וא"ת גם בשערות לא ליצטרפו דהא לדיני נפשות דמיין דליהוי גדול עיי' בכ"מ ספ"ד מה' עדות. בגבו בסנהדרין דף ל ע"ב פירש"י בגבה בין קשרי אצבעותיה וכ"פ בב"ק ד"ע וקשה דבמס' נדה תניא ב' שערות שאמרו אפילו א' בגבה וא' בכריסה א' ע"ג קשרי אצבעותיה של יד ואחד על גבי קשרי אצבעותיה של רגל ש"מ דבגבה לאו היינו קשרי אצבעותיה וכמ"ש בקונטרס כן פירש"י במסכת נדה:

אבי אומר שמא נשרו וקשה כיון שלא היו שתי שערות יחד בשום פעם מי איכא מ"ד דמצטרפין דודאי אמרינן דשומא היא לכך נ"ל דה"ג מ"ד כשר כמעיד על חצי סי' ומ"ד פסול אני אומר שמא נשרו וה"פ כי היכא דאמרי' בשטר שמחותם בשני עדים ובאו שנים והעידו על חתימת האחד ושנים אחרים העידו על חתימת העד השני דודאי מהני עידותן כדתנן פ"ב דכתובות ה"נ כשר ומאן דפסול אומר דשאני הכא דחיישינן שמא נשרו ולא היו מעולם ב' שערות יחד: