שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 6

ותפילה כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו. כתבו תוס' בד"ה ק"ש ותפילה תימא אמאי שייר הלל וקדוש של שבת וברכת הפירות וברכת המצות וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא דהא בפ' מי שמתו משמע דק"ש ותפלה דרבנן ע"כ. ול"נ מכאן ראיה לדעת הרמב"ם דקסבר תפלה דאורייתא לכ"ע. והא דאמרינן בכמה מקומות בש"ס תפלה דרבנן היינו נוסח י"ח ברכות ועיי' בכ"מ ריש הלכות תפלה. ומק"ש נמי ל"ק דכיון דפליגי תנאי אי קאי בשכבך ובקומך בדברי תורה או בק"ש. א"כ מתני' אתיא כמ"ד בק"ש איירי קרא ומ"ד התם בברכות ק"ש דרבנן סובר כמ"ד קרא בד"ת כתיב וכמפורש שם ע"ש ובתוס' דף ל"ב בד"ה ורבי וכו' ומה שתירצו תוס' ונראה דהני נאמרים בכל לשון אפי' אינו שומע הלכך לא דמי להני דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם ע"כ. תימא מ"ש ברכת הפירות והמצות שיהיו נאמרין בכל לשון אפי' אינו שומע מברכת המזון דתנן במתני' שנאמר בלשונם דוקא הא חד טעמא איכא בשניהם כדי שידע למי מברך כדמפרש בסמוך וכן פירשו תוס' דברי הבבלי ע"ש בדף ל"ג בד"ה ברכת המזון וכו' וצ"ע והמ"א כתב בא"ח סי' נ' ומוטב להתפלל בלשון שמבין וכ"כ סי' ק"א משמע דבלה"ק יכול להתפלל אע"פ שאינו מבין וכ"כ בריש סי' קצ"ג ע"ש יקשה א"כ מאי תירצו תוס' דלא תני במתני' אלא הנך דדמיין להדדי הא פ' סוטה צריך שיאמר לה בלשון שהיא מבינה ואפי' לה"ק אם אינה מבינה לא יאמר לה וכמפורש בבבלי בפרקין בברייתא אומר לה בכל לשון שהיא שומעת א"כ לא דמיין להדדי וצ"ע. מיהו לפמ"ש בר"פ בתוס' בד"ה אלא וכו' דהך ברייתא פליג אסתמא דש"ס דבבלי ניחא די"ל דפליג נמי אמתני' והבן היטב. מיהו הרמב"ם פ"ג מה"ס כתב שאומר לה בלשון שהיא מכרת משמע שסובר דהך ברייתא לא פליג אמתני' ענייה ואמירה ככה וכה וכו'. בקונט' פירשתי כפום פשטא דברייתא דמקדים ענייה לאמירה דילפינן מלויי'. אך קשה ר"י דברייתא אדר"י דמתני' דא"כ למה לי ככה בחליצה הא כבר כתיב וענתה ואמרה לכן נ"ל דענייה ואמירה דלוי' מוענתה ואמרה דחליצה יליף ר"י דבחליצה כתיב ככה וכן הוא בבבלי בפרקין והא דאר"א בסמוך בנין אב שבכולן משה ידבר וכו' אדרבנן דמתני' קאי: