שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 6

ת"ל ארר. מהכא משמע דמאררים פירושו שחור וקשה אפרש"י בחומש שפירש מאררים מחסרי' אותה מן העולם לשון סלון ממאיר:

הא כיצד מראה מים ומראה ארר. גרסי' בבבלי דף ט"ו ע"ב אמר רבא וכו' נתאכמו פניו פסולין מ"ט דומי' דמי' מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה וכתבו תוס' בד"ה ומה מים שלא נשתנו ותימא מאחר דמי כיור כשרין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנה מראיהן כשר דתנן דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימא מ"ש הכא דאמר מה מים שלא נשתנו ובפ"ב דע"ז לא מסיק הכא ונראה דהכי נמי אסמכתא בעלמא וליכא אלא פסול דרבנן ע"כ. הנה הכ"מ בפרק ג' מה"ס הלכה ט' בד"ה ואחר כך מביא וכו' מסיק דהרמב"ם מפרש דרבא אליבא דר"י קאמר עיין שם. ואין ספק שמפני קושית תוס' הנ"ל מפרש רבי' דאליבא דר"י קאמר רבא ולדידי' מי מקוה פסולין ועיין במשנה למלך פרק ה' מהלכות ביאת המקדש בד"ה ובלבד וכו'. אך לענ"ד נראה דכיון דכתיב מי בעינן שיהא מראיהן מים אם כן אם נשתנו מראיהן מתחלה ממראה מים אין ספק דפסולין. ובהכי ניחא קושית תוס' הנ"ל. ומה שכתב הכ"מ עוד שם בד"ה ודע וכו' ויש לתמוה על רבינו שפסק כאן כר"י דבעי חרס חדש ובפרק ה' מהלכות ביאת המקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש ע"כ ועיין במשנה למלך שם. ואני תמה משניהם הא ר"י ל"ק אלא דמי כיור מי מעין הן אבל מודה דמי מקוה כשרים לקידוש והרמב"ם כתב מפורש בפ"ה מה' ביאת המקדש הל' ט"ו הים שעשה שלמה כמקוה היה מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מעין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה וממנו היו ממלאין את הכיור ע"כ הרי שמי' שבתוך הכיור מי מעין הן שהרי מאמה של מים מעין עיטם היה וזה מבואר וצ"ע ועיין בתי"ט משנה ב בד"ה חדשה וכו':