שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 7

כנף תחלה בשר קדש שני וכו'. הנה רש"י ותוס' פירשו בפ"ק דפסחים דף י"ז דבשר קדש דהאי קרא היינו שרץ וכ"פ הרמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות ע"ש. ותימא שלא ראו סוגיין שמפורש דבשר קדש ממש קאמר. וא"ל משום דגרסי' התם בבבלי בשלמא לרב היינו דכתיב ארבעה לחם ונזיד ויין ושמן אלא לשמואל חמישי מנא לי' מי כתיב ונגע כנפו ונגע בכנפו כתיב במה שנגע בכנפו. עדיין קשיא למה דחקו לפרש דברי שמואל שנגע השרץ עוד בדבר אחר שלא נזכר בקרא ה"ל לפרש בשר קדש ממש ובשר קדש נגע בכנפו ולחם בבשר קדש דה"ל לחם שני לפירש"י ולפי' הרמב"ם ה"ל לחם שלישי וז"ל רש"י שם בד"ה מי כתיב ונגע כנפו אל הלחם דמשמע שהשרץ נגע בלחם דלחם הוי ראשון מה שנגע בכנפו נגע ללחם דה"ל לחם שני ע"כ ויותר מזה ביאר הרמב"ם דבר זה שם ואפשר דמדקאמר הש"ס לרב היינו דכתיב ד' לחם ונזיד ויין ושמן משמע להו דלא קחשי' בשר קדש ופליג אהירו'. תינח לפירש"י והרמב"ם שם דקחשי' הני שהן ארבע אבל לתוס' שכתבו שם בד"ה רביעי וכו' דלרב הכנף שהוא ראשון נגע אל הלחם או אל הנזיד והן שני ונגעו אל היין או אל השמן דה"ל שלישי ונגעו אל כל מאכל דה"ל רביעי קשיא הא בש"ס לא קאמר הכי דלא קחשי' ואל כל מאכל אלא ודאי דסברי תוס' דלאו דוקא נקיט הש"ס הני א"כ אפשר לומר דס"ל להש"ס נמי דבשר קדש הוא השני וא"ת איך אפשר לומר כן דא"כ מאי משני מי כתיב ונגע כנפו ונגע בכנפו כתיב הא לסברת הירושלמי אף לרב אמרי' דונגע בכנפו היינו מה שנגע בכנפו וה"ל לשנויי ואל כל מאכל היינו חמישי וכדמסיק ר' תנחומא לקמן וי"ל דודאי המקשה היה סובר דהכנף הוא אב או ראשון והוא נגע בלחם והמתרץ קאמר לו דאף לרב אי אפשר לומר כן מדכתיב בכנפו וע"כ לומר דאבשר קדש קאי. ולפ"ז אף לפירש"י והרמב"ם קשיא אף דמקשה לא פירש כן מ"מ לדברי המתרץ אפשר לומר כן ואפשר לומר דקשיא להו אס"ד דהבשר הוא השני למה אמר ונגע בכנפו ה"ל למימר ונגע הבשר אל הלחם גם לפי' הירושלמי אינו מפורש ברישא באיזה טומאה נגע. ואין זה כדאי לדחות דברי הירושלמי המפורשין ולפרש בשר קדש בשר טמא. נמצא שהרמב"ם ותוס' בהא פירשו כהירושלמי שהכנף הוא מן המיטמאין ודלא כפירש"י שהכנף הוא השרץ. ומה שפירשו תוס' דפירושא דקרא אל הלחם או אל הנזיד בזה נמי כיוונו לדעת הירושלמי ודלא כרש"י והרמב"ם שפירשו אל הלחם היינו ראשון או שני והלחם ננע אל הנזיד שהוא שני לדעת רש"י ושלישי לדעת הרמב"ם ומה שפירשו הרמב"ם ותוס' אל היין או אל השמן. היינו כפי' הירושלמי ודלא כרש"י שפי' שהיין נגע בשמן ומה שפירשו רש"י והרמב"ם ואל כל מאכל היינו או אל כל מאכל זהו כפי הירושלמי. ודלא כתוס' שפירשו לרב ואל כל מאכל הוא הרביעי. אך מה שפירשו תוס' לשמואל ואל כל מאכל הוא החמישי היינו כפי הירושלמי וכדא"ר תנחומא בסמוך ודלא כפירש"י והרמב"ם. ויען כי רבו הפירושים בסוגיא זו בבבלי ולכולהו אית להו פירכא כמו שיתבאר לכן אענה גם אני את חלקי לפירש"י קשה קושית תוס' מ"ש דואל כל מאכל יהיה פי' או ולפיר"ת קשה ל"ל דנקט לחם ונזיד כפל ויין ושמן כפל בחדא מינייהו הוה סגי. וע"ק דנקט הש"ס לרב היינו דכתיב ד' לחם ונזיד ויין ושמן משמע דאל כל מאכל הקדש לאו ממנינ' הוא וצ"ל דלאו דוקא נקט הני ודוחק. ומה שפי' המהרש"א לדבריהם דגם המקשה ידע דטמא נפש היינו מת עצמו והכי פריך כיון דשניהם טמאין שלישי ורביעי מ"ש שלישי דידעו ורביעי לא ידעי ע"ש. הדבר תימא הא שלישי ורביעי לאו מחד קרא יליף לקמן אלא שלישי יליף מקרא ורביעי בק"ו א"כ מאי קושיא דידעו קרא ולא ידעו ק"ו. גם לפירש"י והמהרש"א בד"ה ולוי דתני וכו' קשה מאי פריך אלא אי ס"ל כרב היכי משכחת לה דלמא קסבר לוי דבקיאין היו בטומאת שרץ ולא היו בקיאין בטומא' מת דטעו וסברו דטומא' מת דחמיר אפי' משקין טמאים. ויש סמך לזה מדברי תוס' דף י"ח ע"א בד"ה ומה כלי וכו' ע"ש. ולפי' הרמב"ם קשה דלדידי' לשמואל יין ושמן ואל כל מאכל כולן חמישי נינהו א"כ מאי קאמר בבבלי שם ולשמואל הניחא אי ס"ל כרב וכו' הא אפי' ללוי ניחא שהרי לא שאלן אלא אם יקבלו המשקי' טומא' לעצמן ולא שאלן אם יטמאו המשקין אחרים וגם לוי מודה דטומאת עצמו יש להן. וע"ק ל"ל דשאל על הני תלתא אם הן נעשין חמישי וא"ל דכנף ולחם בחולין איירי ונזיד בתרומה איירי דעושה שלישי ויין ושמן וכל מאכל דקדש איירי ושאל על שלישי דתרומה ורביעי דקדש אם קדש עושה רביעי באוכלין ומשקין ופרט יין ושמן שהן משקין בי מדבחיי' ולא של מדבחיי' דהא לפירוש הרמב"ם הנזיד הוא הרביעי לשמואל וקושיא הראשונה צע"ג. והירושלמי פי' לרב כנף תחל' בשר קדש שני לחם ונזיד שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי ולשמואל יין ושמן רביעי ואל כל מאכל חמישי. גם לפי' זה קשה מה שהקשי' לעיל לפי' תוס' והרמב"ם למה נקט לחם ונזיד כפל. ול"נ לרב כנף ראשון ולחם שני ונזיד או יין שלישי וכן שמן או אל כל מאכל הקדש רביעי דשאלן אם נגע אוכל שני באוכל או במשקה וכן אם נגע משקה שלישי במשקה או במאכל כדי לידע אם יודעין דאוכלין ומשקין עושין כיוצא בהן ולשמואל כנף ראשון ובשר קדש שני ולחם שלישי ונזיד או יין רביעי ושמן או מאכל הקדש חמישי והשתא הא דקאמר הש"ם ללוי הניחא אי ס"ל כשמואל וכו' משכחת לה דנגעי כולה בראשון וקשה א"כ כל הני ל"ל והיינו טעמא דרש"י דלא פי' כפי' המהרש"א אלא דגם לפי' רש"י קשה הל"ל אם יגע טמא נפש באחת מאלה. לכך נ"ל הא דקאמר דנגעי כולהו בראשון היינו שאם נגעו היין או השמן או מאכל הקדש בנזיד דס"ל כנף ראשון ולחם שני ונזיד שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי וכנף ולחם איירי בחולין ונזיד בתרומה ויין ושמן ומאכל הקדש בקדש איירי וקרי לנזיד ראשון שאינו ממינו שהוא תרומה והני קדש נינהו וכדפרישית. לעיל. ושאלן ארביעי בקד ואשתביש כהני אלא לרב היכי משכחת לי' למה שאלן איין ושמן שהוא רביעי הא אפי' שני או שלישי נמי לא עבדי. ובזה מיושב כל הקושיות שהקשו תוס' ומהרש"א ומה שהקשיתי לעיל. ונ"ל הא דפריך לשמואל מסיפא דקרא וכן כל מעשה ידיהם טמא. היינו לתירוצו דרבה בר אבהו אבל לרבינא ל"ק מידי. דבשרץ שאל היקדש והיינו היפסל. ובטמא נפש שאל היטמא וכוונתו היטמא הרביעי דטמא מת לאחרים ואמרו יטמא וטעו בזה שאף בטמא מת אין רביעי עושה חמישי. והמעיין היטב בסוגיין ובבבלי בפסחים שם בפרש"י ותוס' ובהקדמת הרמב"ם לסדר טהרות יראה שכל מ"ש דברים ברורים הם:

במה דמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארנון היבוסי וכו'. וקשה הא בפסחים פ' מי שהיה טמא משמע שבימי יחזקי' מצאו הגולגלות של ארנון תחת המזבח ואז נטהר הכל וי"ל דלאו דוקא הגלגולת אלא אם לא יהיו נזהרים יארע להן דבר כהאי דמצאו הגלגולת וכו' ודוחק: