שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 2

אר"ה המתנונה מותרת לביתה. נראה אדר' דמתני' קאי ומתנונה היינו שראשה ואיבריה כבדים עליה ואינה יולדת ואינה משבחת וכיון דאין בטנה צבה תלינן בחולי ואינה נאסרת מספק וכן נראה מהא דגרסי' בבבלי פ' ארוסה דף כ"ו אשת כהן שותה ומותרת לבעלה פשיטא א"ר הונא מתנונה מתנונה הא בדקוה מיא במתנונה דרך איברים מ"ד הא זנויי זנאי באונס ולכהן אסורה קמ"ל ע"כ. משמע דאפי' מתנונה דרך איברים מותרת ואינה נאסרת מספק. מיהו רש"י פי' שם בד"ה במתנונה דרך איברים וכו' מ"ד הא לאו זכות תלה לה דא"כ ה"ל להתנונה דרך בדיקת אברים אלא באונס זינתה לפיכך מתנונה שלא כדרכה ע"כ. משמע דסובר דלר' דזכות תולה ומתנונה היינו שמתנונה בצביית בטן וא"כ אסורה לבעלה דהרי בדקי לה מיא אלא שהזכות תלתה לה. וכ"מ בדברי הרמב"ם פ"ג מה"ס ע"ש. מ"מ שמעינן מסוגיין ומסוגיא בבלי הנ"ל דמספק אינה נאסרת ותוס' בפ"ק דף ו' ע"ב בד"ה וטהורה ולא שתלה לה זכות מהכא משמע דבעלה מותר בה לאלתר ולא אמרי' ימתין עד ג' שנים שמא זכות תלתה לה דאם היה אסור בה היכי הוה מצינו למקרי בה ונקחה ונזרעה זרע ע"ב וטפי ה"ל להביא ראיה מסוגיא דפ' הארוסה הנ"ל שאינה נאסרת מספק אפי' מתנונה אך ראיתי שהרב במ"ל כתב בפ"ג מה"ס הלכה כ"ד דאיכא לפרושי קמ"ל אם איתא דזינתה באונס הוי בדקו לה מיא כי אורחייהו ע"ש ובירו' לקמן פ' ארוסה מפורש דאנוסה אשת כהן אין המים בודקין אותה מיהו הגאון במ"ל כתב בסוף דבריו דמפורש בפ' ואלו נאמרין דף ל"ב שאין המים בודקין את האנוסה ואני הבאתי מר"פ כשם ועמש"ל פ' הארוסה בתו' בד"ה מהאנוסה וכו' משם נראה לחלק בין אנוסה אשת כהן ובין אשת ישראל שזבוח תולה לה. ועיי' במ"ל פ"ב מה"ס הל"ה בד"ה וראיתי וכו':

ואתי' כהדא דתני רשב"א אומר אפי' טהורה וכו'. בבבלי פ' הארוסה דף כ"ו גרסי' ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר"ע א"ל ר"י א"כ יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה א"כ מה ת"ל ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח וכו' וכתבו תוס' בד"ה א"ל ר"י וכו' תימא ור"י לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדת בצער ויולדת בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה ע"כ. ונ"ל דר"י ס"ל כראב"ש דאפי' טהורה ששתתה סופה מתה בתחלואים רעים. נמצא דיולדת בצער לא תסתת' בשביל שתלד בריוח שהרי סוטה שתצטער יותר ואף בשביל שתלד זכרים לא תסתת' אבל בשביל שתלד מקבלה על עצמה הצער שהרי אשה שאין לה בנים חשובה כמת כדכתיב הבה לי בנים וגו' וזה ברור: