שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 5

תני כיצד וכו'. וז"ל התוספתא פ"ט כיצד עושין לו שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימני' וחופרין וקוברין אותו ומציינין את מקומו עד שיבואו ב"ד שבלשכת הגזית וימדו ע"כ. מכאן משמע מפורש שהיו קוברין את החלל קודם המדידה. וכן נראה מדתנן נמצא ראשו כמקום אחד וכו' ומוקי לה בבבלי דאיירי לענין קבורה דמת מצוה קונה מקומו ואח"כ תנן מאין היו מודדין וכו' ש"מ דמתחלה היו קוברין. ואף דבירושלמי שנויות בהיפך. מ"מ מדקאמר בבבלי דף מ"ה ע"ב נמצא ראשו במקום וכו' במאי קא מיפלגי אילימא לענין מדידה הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל דרישא לאו במדידה עסקינן וכו'. ש"מ דקבורה תנן קודם. וקשיא לי אמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' רוצח הלכה ב' אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את ההרוג במקומו ע"כ. והתוספתא שהזכרנו ומשמעות המתני' אינן כדבריו אלא שקוברין קודם המדידה וצ"ע:

ומציינין על קברו. עיין בפירושי בקונט'. מיהו לפי מאי דגרסי' בבבלי במ"ק פ"ק ומציינין על הספיקות אבל לא על הוודאות. נראה שציון זה לא היה רק בשביל המדידה וכן משמע לשון התוספתא ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלשכת הגזית וימודו. מיהו הא דגרסי' בבבלי מ"ק דף ה' ע"א אר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התרה מנין ת"ל וראה עצם וגו' א"ל רבינא לר"א הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה וכו' ע"ש וכתבו תוס' בד"ה רמז לציון דהאי קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף מהתם ע"כ. הרי מפורש דמיחזקאל ילפינן והתם ודאי הוה. והרמב"ם כ' פ"ח מהט"מ הל"ט כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל המת חייב לציין וכו' ואין מציינין על הוודאות וכו' אלא על הספיקות ע"כ ודברים אלו נראין כסותרין זה את זה וצ"ע וי"ל: