שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 11

יבוא עלי אם נתכוונתי לכך. כתב הי"מ ואיכא למידק למה הפסידה כתובתה בכך דגרסי' בפ' אלמנה ניזונת עלה דהא דתובעת כתובתה אין לה מזונות ובלבד בשופי אבל באונס לא כהדא ארמלתא דר' אבהו רימו ואמרו לה בר כהן בעי לך תבעה פורנא ואבדה מזונותיה מן דאיתידעון מיליא אעלון עובדה קומי ר' יוסי וחזרה למזונות. ומביאה הרא"ש ספ"ד דכתובות. ויראה דהך סוגיא פליג אדהכא והיינו דהרי"ף והרמב"ם לא הביאו סוגיא דכתובות דס"ל דהלכתא כסוגיא דהכא כיון דפירושא דמתני' מכות פרושין היא ועוד דבבבלי לא מייתי לתא דבלבד בשופי יכריע דהלכתא כסוגיא דהכא עכ"ל. ול"נ דלא פליגי סוגיות אהדדי דהדבר דחוק לפרש כוונת ר"א שאולי חפצה היא בכתובחה וכדפירשתי בקונט' וכ"פ הי"מ. דא"כ מאי האי דקאמר ומה נעביד לכון ואתון שטיין הלא אין הדבר הזה תלוי בהן ולמה קרא אותם שוטי' אולי אינה חפצה בכתובתה באשר היה באמת. לכן נ"ל דודאי ר"א כדין עשה שהיה מנהג המקום ההוא כמנהג אנשי יהודה כדתנן ס"פ נערה שנתפתתה שכותבין אם ירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה. אלא שזה המשיא עצה עשה דבר שלא יתנו לה כתובתה ויפטרו ממזונותיה ע"י תביעת הכתובה ואמר ר"א שמעולם לא היתה כוונתו לכך להפסידה כתובתה ומזונותיה. ובאמת לא הועיל היועץ הזה כלום אלא שר"א תירץ דבריו ואמר שזו מכות פרושים נגעו בה ולא הועילו. ופירוש זה ברור בעיני. אף שלתרץ הסוגיות אין צורך לפי' זה שאף לפי פי' הי"מ י"ל כן. דסוגיי' איירי במקום שנוהגים כיהודה. ועיי' בר"ן בכתובות פ' נערה מ"ש בשם הרא"ה ז"ל במחלה כתובתה ליתומי' ומ"ש הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דסוגיא דהכא הלכתא היא כיון דפירושא דמתני' מכות פרושין היא ע"כ. אין בדברים אלו כדאי לדחות סוגיא דכתובות שהרי עוד פירושים אחרים נאמרו במתני' ומש"ע ועוד דבבבלי לא מיירי וכו'. כ"כ גם הב"י בא"ע סי' צ"ג. אבל ל"נ שהרי"ף והרמב"ם השמיטו לפי שאין צורך בו דהא לכך הפסידה מזונותיה משתבעה כתובתה בב"ד לפי שמחלה על מזונותיה וכיון דמחילה בטעות היא לא גרעה משאר מחילות ממון שהם בטעות שאינן כלום שכבר מבואר בדברי הרי"ף והרמב"ם. ובזה נעשה שלו' בין הסוגיות ובין הפוסקים כנ"ל ברור ונכון: