בש"א נוטלות כתובה ולא שותות. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ה ע"א בד"ה בש"א וכו' וא"ת מ"ש הכא דאמרי ב"ש נוטלת כתובתה ובפ' מי שמת גבי נפל בית עליו ועל אשתו עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וכו' אמרי ב"ש דיחלוקו הואיל וספק הוא וכן בפרק החולץ גבי שומרת יבם שמתה נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בש"א יחלוקו וכו' ע"ש ונ"ל דהכא שאני כיון שאין הספק ממנה וכדאמרינן לעיל בפרקין טעמייהו דב"ש דאומרת הביא לי בעלי ואני שותה משא"כ התם שהספק ממנה כמו ממנו מיהו משום הך סברא לחודא אין להוציא ממון מיהיורשים דהא מיהת ספיקא הוא אלא דסברי נמי שטר העומד לגבות כגבוי דמי:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 440640c6d757497fba5121380356b0f2b171ca57c3420000b163a559803de7d5