שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 5

אר"א כמניין החולין וכו'. ותימא מאי קמ"ל ר"א הא מתני' היא דטבול יום מותר במעשר כדתנן פי"ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר. וטבול יום שני הוא ש"מ שאין שני עושה שלישי במעשר ועוד הא שלישי בתרומה מק"ו דטבול יום ילפינן ואפשר לומר דקמ"ל אפי' לר"ע דיליף שלישי מקרא אפ"ה במעשר אינו עושה שלישי דמתני' דנגעים איכא לאוקמי כרבנן:

דבכתיב ככל מצותך אשר צויתני כמי שהוא מחוור. כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות מ"ש האוכל מעשר שני בטומאה לוקה שנא' לא ביערתי ממנו בטמא וכו'. ועוד כתב שם הלכ' ה' האוכל מ"ש באנינות לוקה שנא' לא אכלתי באוני ממנו וכו'. והשיג עליו הרמב"ן דגרסי' בבבלי ביבמות רש"א לא ביערתי ממני בטמא בין שאני טמא וכו' והיכן מוזהר על אכילתו דתני התם ואוכלן בטומאת עצמן לוקה איני יודע טומאת הגוף בהדיא כתיב בי' נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים טומאת עצמו מנין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך תאכלנו הרי לנו בבאור אע"פ שהשלילות בזה לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא וכו' בקשו אזהרה במקום אחר שתהיה מניעת הלאו להלקותו עליה ע"כ. וכתב בעל מגילת אסתר ה' יודע הצער שנצטערתי להיות משען ומשיענה אל הרב בזה המקום ויגעתי ולא מצאתי וכו' ע"כ. הנה מדברי הירושלמי מבואר כדברי הרמב"ם ז"ל ואפשר לומר שסמך עליו כיון דחזינן דלא חשו האמוראים לדברי ר"ש. אבל הנ"ל דודאי מדכתיב ככל מצותך אשר צויתני ידענו שיש בזה אזהרה על אכילת המעשר שני בטומאה אך עדיין יש לספק אם הוא מצות עשה או לא תעשה. לכך מביא ראיה דלא ביערתי ממנו בטמא היינו לא תעשה א"כ אף לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת דבר הלמד מענינו ובהיקישא הוא דאף אלו מוזהרין בלא תעשה. וא"ת כיון דלא ביערתי ממנו בטמא משמע בין שהוא טהור ואני טמא וזה בהדיא כתיב בי' ן כדמסיק בברייתא א"כ למה לי קרא לטומאת עצמן הא ודאי הוקשה לטומאת הגוף וי"ל כיון דלא מצינו איסורא בהדיא בהנך אחרינא כגון באנינות וניתנה למת ה"א שלא להחמיר וללקות עליהן והיינו אומרים דלא ביערתי ממנו בטמא איירי בטומאת עצמן לחוד. זהו הנ"ל ליישב שיטת הגמרא בבבלי לדעת הירושלמי והרמב"ם ז"ל: