שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 8 · הלכה 5 · Segment 3

ומקדשין בו את הכלה. מכאן נראה ראיה לדעת ר"ן גאון שברכת נישואין טעונה כוס ודלא כרמב"ם פ"י מה"א שכתב אם היה שם יין מביאין כוס של יין ומברך עליו תחלה ע"כ. משמע דסובר דאין חיוב בכוס של יין. מיהו י"ל דאף הרמב"ם סובר דטעונה כוס אלא דבא לומ' דאם אין שם יין לא יביא כוס של שכר אלא או יין או יברך ברכת נישואין בלא כוס וכ"נ משמעות לשונו. והיינו דלא כר"ן גאון שכתב שאם אין שם יין יברך על כוס של שכר. דמהכא לא משמע כן אנא דוקא ביין מקדשין ולא בשל שאר משקין דאל"כ מאי קמ"ל דמקדשין את האשה ביין קוסס. ואפשר לומר דקמ"ל אפי' יש שם יין טוב אין צריך למיהדר אבתרי' אם נמצא שם יין קוסס וצ"ע:

ומנחמין בו את האבל. מכאן משמע דניחום האבלים דוקא ביין. וכן הדין כדאמרינן לא נברא יין אלא לנחם אבלים אך לא ראיתי דבר זה מבואר בפוסקים:

לית לך אלא שהוא אסור ע"ג המזבח. הרמב"ם פ"ו מה' איסורי מזבח השמיט דין זה דיין קוסס אסור ע"ג המזבח. וראיתי בלח"מ שם שכתב וקשה למה לא הזכיר מ"ש בפ' המוכר פירות יין כושי בורק של ליסיטון מרתף של צימוקים לא יביא ואם הביא כשר ולא הזכיר מכל אלו אלא הליסטון לחוד ושתק מכל השאר גם שם קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע לא יביא ואם הביא פסול ילא הזכיר מכל אלו אלא מגולה ע"כ. ונ"ל דסובר הרמב"ם דברייתא קמייתא אתיא כר' דאמר במנחות פ' כל קרבנות דיין ישן לא יביא ואם הביא כשר ומסיק רבא דטעמו דלא הוה יין חשוב אלא אדום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. לפיכך פוסל גם הכושי והלבן שהוא בורק כמו שפי' הרשב"ם ולית הלכתא כר' אלא כחכמים דמכשירי' יין ישן. ושל מרתף אינו אלא ספק כמ"ש הרשב"ם. והליסטון והצמוקין מפורשים בדברי הרמב"ם. והא דלא הזכיר קוסס ומזוג ושל שמרי' ושריחו רע. שכל אלו נכללו במ"ש הלכה י' הרי הוא אומר זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשחנו. וכל אלו כבר נשתנו והדברים ברורים: