שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 10

יכול כשם וכו'. עיין ביבמות פ"י בתו' בד"ה יכול וכו' מ"ש שם עוד פי' אחר בסוגיין בשם בעל משנה למלך ומה שהשבתי על דבריו ולולא דמסתפינא היה נ"ל להגיה בברייתא ואח"כ בא בעלה וגירשה ומת אסור בה וכו'. וה"פ זה היבם השני ר"ל אחיהם השלישי אסור בה בסוטה שהרי היא גרושת אחיו ומותר בצרתה אשת אחיו שהיתה הסוטה נשואה לו ולא אמרי' דהויא כצרת סוטה או כיון שנאסרה עליו שעה אחת אסורה לעולם דכיון דגירשה אחיו בחייו מותרת צרתה ומותר באשת אחיו היינו אחיו השני שניסת לו הסוטה בטעות ולא אמרי' דהויא צרת סוטה כדפרשתי בקונט' ומעתה כל הסוגיא מבוארת אך הא קשיא לי שלא הביאו הפוסקים שסוטה אסורה לאחיו של הבועל וי"ל לפי מאי דמסיק דלרבנן דתמן מותר אפי' בה א"כ ה"ה סוטה מותר לאחיו של בועל דהא. ליתא להך ברייתא:

שמואל אמר גרושה עצמה מותרת לביתה בבבלי ביבמות דף יב מייתי ברייתא המחזיר גרושתו היא וצרתה חולצת ומסיק היא חולצת וצרתה חולצת או מתיבמת הך ברייתא קשיא לשמואל וי"ל דשמואל סובר כרבנן דר"י בן כיפר דמוקי אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ולא כתיב טומאה במחזיר גרושתו כיון דאיעקר איעקר והך ברייתא דתנא במחזיר גרושתו חולצת אתיא כר"י בן כיפר וע"ש במהרש"א וא"ת לר"י בן כיפר אפי' חליצה לא תיבעי י"ל משום גזירה שיאמרו יבמה יוצאת בלא כלום לפ"ז לפי מאי דמסי' דר"י אוסר צרת סוטה משום דריח ערוה נגעו בה ש"מ דקסבר דטומאה במחזיר גרושתו כתיב ולא בסוטה ודאי פליג אשמואל וקסבר דסוטה גופה אסורה: