שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 6 · Segment 5

רש"א מנחת חוטא וכו' והקומץ קרב לעצמו והשיריי' קריבים לעצמן. וקשה איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו יתורץ רש"י בדף כ"ג בד"ה דראב"ש וכו' דלית ליה כל שממנו לאישים כלל ע"ש. ותימא דבפ' כל הזבחים דף ע"ו ע"ב פריך הש"ס לר"ש אי קודם מחנות שבע כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. הרי דאית לי' לר"ש כל שממנו לאישים וכו' ול"נ דאית ליה אלא דקסבר ר"ש דלא קאי קרא כל שממנו לאישים אלא בדבר שאין מצותו בכך הלכך לא מצי לאוקמי הך ברייתא דסוטה כר"ש דספיקא הוא אי הוה שיריים ממש אבל בדבר שמצותו בכך כגון מנחת כהנים לא קרינן בי' כל שממנו לאישים וכו' וכ"נ מדברי רש"י עצמן שם בד"ה קרי כאן וכו' ובד"ה ה"ג אפי' לרבנן. מיהו בסוגיין משמע דלית ליה לר"ש כל שממנו וכו' מדמוקי לקמן הא דתני ר"ח כר"ש וצ"ע. אבל בבבלי בפרקין מוקי להא דר"ח כראב"ש ע"ש:

ת"ל וכל מנחת כהן וכו'. כתבו תוס' פ' ואלו מנחות דף ע"ד בד"ה ורבנן האי וכל מנחת כהן וכו' מאי עבדי ליה היינו בין רבנן בין ר"ש דפליגי עליה דראב"ש ע"כ. ולפום סוגיין משמע דאף ר"ש יליף מכל מנחת כהן דמנחת חוטא דכהן אינה נאכלת וא"ת א"כ והיתה לכהן כמנחה לר"ש למה ליה דהא מלא תאכל שמעינן דנקמצת וי"ל דה"א דמנחת חוטא של כהן אינה נקמצת אלא כולה מתפזרת על בית הדשן ואין בה לא אכילת מזבח ממש ולא אכילת אדם קמ"ל והיתה לכהן כמנחת ישראל שנקטרה ע"ג המזבח. והא דאמרי' התם בבבלי דלר"ש אין השיריים נאכלין מדכתיב והיתה לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה היינו משום דכתיב לא תאכל דהא איצטרך לכהן כמנחה לגופא להקיש מנחת כהן למנחת ישראל. ויותר נראה דהך דרשא ולא לאישים כמנחה סתמא דש"ס הוא דקאמר ולא מדברי ר"ש ובמסקנא הדר בי'. וכ"מ בת"כ פרשת ויקרא ע"ש וראיתי בתורת כהנים פרשת צו וכל מנחת כהן כליל תהיה אין לי אלא מנחת חובתו מנחת נדבתו מנין ת"ל כל מנחת כהן. ותימא דזה דלא כת"ק ודלא כר"ש דמייתי בת"כ פ' ויקרא. גם הא דפשיטא ליה חובתו טפי מנדבתו צריך טעמא. ובגמרא דמנחות שם אמר רבא בהיפך ע"ש יצ"ע:

הדא אמרה נותנה בלילה וכו'. וקשה הא איבעיא זו היא לר"ש וכ"פ תוס' בבבלי ס"פ א"כ מאי פשיט מראב"ש הא איהו פליג אאבוה וסבר דאינן קריבין ע"ג המזבח לכך נותנן בלילה אבל לר"ש הקרבה מעליותא הקרבת השיריים ואינן ניתנין בלילה וכו' וי"ל מדפשיטא לי' לר"י דר"ש אבית הדשן שלמעלה קאמר ש"מ דס"ל דבעי ר"ש הקרבה שמעינן דמחשב להן. ומחשב להן דהכא הוא כמו מחשב להן דאמר לעיל ור' יוסי קאמר דאין המחשבה פוסלת בהן כיון דאין בהן אכילה למזבח רק על הדשן. ותוס' בדף כ"ג בד"ה הקומץ וכו' כתבו דפשיט לי' מדראב"ש ודבריהם תמוהים וכבר הרגיש בזה המהרש"א ע"ש וצ"ע: