שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2

ואין הדבר כאור וכו'. כתבו תוס' במנחות דף ס"א ע"ב בד"ה כהן מניח ידו תחת יד בעלי' ' ומניף לאו דוקא תתת יד הבעלי' ממש דא"כ ה"ל חציצה בין הכלי ובין יד הכהן וכו' ובקונט' פי' דתנופת הכהן לא איכפת לן אם יש בה חציצה דעיקר תנופה בבעלים היא וקשה מנ"ל הא הא תרווייהו כתיבי ובירושלמי משמע קצת דהוי ממש דגרסי' ואין הדבר כעור וכו' איך יצה"ר מצוי לשעה מיהו מצינו למימר דאע"פ שזה למטה וזה למעלה פעמים נוגעין ידיו בידה ע"י שמתיחד בתנופה ע"כ. הנה מהירושלמי הזה ודאי קשיא אפירש"י דמדפריך ואינו חוצץ שמעינן דאף תנופת הכהן צריך שלא יהא בה חציצה. אך קשה הא מין במינו הוא ואינו חוצץ וי"ל בקדשים אפי' במינו חוצץ כדתנן בפ"ב דזבחים ע"ג רגליו של חבירו פסול דה"ל חציצה וא"ל דגזירת הכתוב הוא להכשיר הנחת יד בהן תחת יד בעלים ולא הוי חציצה וכ"כ תוס' בקידושין דף ל"ו ע"ב בד"ה הכהן וכו'. דאיכא לקיים תניפת כהן בענין דלא ליהוי חציצה שהבעלים אוחזין באוגני הכלי והכהן בשוליו מלמטה וכמ"ש תוס' שם במנחות ובקידושין וכ"מ במתני' בביכורים:

תני ר"ח סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה. וקשה הא כתיב ונתן על כפיה וליכא וי"ל דקסבר ר"ח דלא בעינן קרא כדכתיב וכ"כ תוס' אך קצת קשה על הרמב"ם שפסק בפ"ב מה"ס דגידמת אינה שותת משמע דסובר בעינן קרא' כדכתיב ובפ"ח מה' נזירות פסק דנזיר ממורט א"צ העברת תער משמע דסובר דלא בעינן קרא כדכתיב ועיין בתוי"ט פי"ד דמסכת נגעים ובלח"מ ה' נזירות וי"ל: