שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 3

אפי' שומרת יבם לחמשה אחים. וא"ת כיון דמצוה בגדול לייבם א"כ לא יחזור אלא הגדול כדאמרי' באיילונית הואיל ואין מצוה לישב עמה אינו חוזר וי"ל דל"ד דבשומרת יבם אם הגדול אומר לא בעינא לה המצוה חל על כולן וכן אם קדם הקטן זכה אבל באיילונית לעולם אין בה מצוה בנשואיה:

ודכוותא אפי' בית א' וכו'. כתב בעל פ"ח בס' מי' חיי' מדברי לח"מ נראה שפירש הירושלמי שהבית הם שותפין בו החמש אחין וקשה א"כ אמאי נקט אחין לימא סתם שותפין ותו מאי משני אין כל א' וכו' אמאי אין א' מהן ראוי לישב בו אמנם לאחר המחילה לא הבחין דרך הירושלמי וזה פירושו דס"ד דמקשה כשם שבשומרת יבם מסתמא גדול האחים כונסה ואעפ"כ חוזרין כולן ה"ה אם היה בית לאחד מאחין ולא חנכה שחוזרין כולן ומשני דל"ד דבשומרת יבם כל א' ראוי ליבם משא"כ כשיש לו בית לאחד מן האחין שאין כל א' ראוי לישב בו וזה ברור ע"כ. ואין דבריו מחוורין דאיך יעלה על דעת אדם שיחזרו כל האחין בשביל אחד מהן שיש לו בית לחנכו הא בקרא כתיב ומי האיש אשר בנה וכו' משמע מפורש דהוא לבדו חוזר ועוד דה"ל לשנויי שאין להאחין שום חלק בבית משא"כ ביבמה שראוי ליבם שאם קדם הקטן זכה כדתנן פ"ב דיבמות. ואם כוונתו שמת אותו האח שהיה לו בית לחנכו וכדפירשתי בקונט' א"כ שפיר שמעי' מיני' דשותפין אינן חוזרין וכמ"ש הלח"מ כ"נ ודברי פ"ח צ"ע:

קדש אשה מעכשיו וכו'. כתב הכ"מ פ"ז מה"מ אבל אם לא אמר מעכשיו וכו' ול"ד למת אחיו במלחמה שחוזר דהתם לא עשה מעשה לפטור עצמו מן המלחמה ע"כ. ולפמ"ש בקונט' אין צריכין לטעמו: