שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 4

מתני' פליגי על רב וכו'. וקשה בלא רב ור"י תיקשי לי' דיוקא דרישא וסיפא אהדדי וי"ל דמוקי מתני' שלא בפסולי עדות וכדמסיק בסמוך בשם ר"ש:

לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה. כפי שהגהתי בקונט' יש ראיה מכאן לדברי הרמב"ם בפ"ק מה"ס שכתב שם האשה שקנא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים וכו' ואפי' היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה וכו' ע"כ הרי דסובר שא"צ שיאמר העד שנטמאת בשעת סתירה וזה דלא כדמשמע מדברי רש"י בפרקין אני ראיתיה שנטמאת באותה סתירה שהיא ע"פ ב' עדים. מיהו כפי הגירסא שלפנינו יש ראיה לדברי רש"י. אך א"א לכוין הגירסא שלפנינו כי אם על צד הדוח' גדול ולפמ"ש ניחא נמי קושית הכ"מ בד"ה ומ"ש ואפי' היה עד טומאה זה אחד מעדי סתירה איני יודע מה מלמדנו רבי' מהיכא תיסק אדעתין שיגרע מפני שהוא א' מעדי סתירה ע"כ אבל כוונת הרמב"ם ללמד כיון שע"א נאמן מפני שרגלים לדבר שנסתרה לאחר הקינוי סד"א כיון שעל ידו נתפרס' הדבר אינו נאמן קמ"ל דנאמן. ומן התימא על בעל מ"ל שלא עיין בירושלמי הזה וע"ש בפ"ק מה"ס הל' י"ד בד"ה והאשה וכו' שהאריך בזה:

הדרן עלך פרק מי שקינא