אֵין לוֹ שִׁעוּר לְמַעְלָה. הקשה הצל"ח ז"ל הדבר יפלא איזה סברה יש שלא יוסיף כמה שירצה כדי שהוצרך ללמד זה? יעוין שם.
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב בעל המאור ז"ל במה שאמר אביי לעיל לא שנו אלא אלא תבשיל אבל פת וכו' דלפירוש רבינו תם דאין אופין אלא על האפוי ולא אופין על המבושל עיקר הטעם משום דהלחם הוא חיי נפש של האדם כִּי עַל הַלֶּחֶם יִחְיֶה הָאָדָם ואינו בדין שיהיה טפל לתבשיל ולכן אין אופין על המבושל יעוין שם. ולכן הייתי חושב דאם העירוב היה שיעור רב שהוא ארבע וחמש קבים והתבשיל שמבשל ביום טוב לשבת הוא שתים ושלש קבין לא מהני דאין ראוי שיהיה חלק הרוב טפל לחלק המועט ולכן אשמעינן דאין לו שיעור למעלה ומהני יען דהאי סברה ליתא אלא בדבר שהוא חשוב מצד איכותו שלא יהיה טפל לדבר שאינו חשוב כמוהו מצד האיכות כי הלחם הוא חשוב מצד איכותו יותר מן התבשיל אבל רבוי הכמות אין זו חשיבות לענין זה ויכול להיות חלק רב הכמות טפל לחלק מעט הכמות.
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב בעל המאור ז"ל במה שאמר אביי לעיל לא שנו אלא אלא תבשיל אבל פת וכו' דלפירוש רבינו תם דאין אופין אלא על האפוי ולא אופין על המבושל עיקר הטעם משום דהלחם הוא חיי נפש של האדם כִּי עַל הַלֶּחֶם יִחְיֶה הָאָדָם ואינו בדין שיהיה טפל לתבשיל ולכן אין אופין על המבושל יעוין שם. ולכן הייתי חושב דאם העירוב היה שיעור רב שהוא ארבע וחמש קבים והתבשיל שמבשל ביום טוב לשבת הוא שתים ושלש קבין לא מהני דאין ראוי שיהיה חלק הרוב טפל לחלק המועט ולכן אשמעינן דאין לו שיעור למעלה ומהני יען דהאי סברה ליתא אלא בדבר שהוא חשוב מצד איכותו שלא יהיה טפל לדבר שאינו חשוב כמוהו מצד האיכות כי הלחם הוא חשוב מצד איכותו יותר מן התבשיל אבל רבוי הכמות אין זו חשיבות לענין זה ויכול להיות חלק רב הכמות טפל לחלק מעט הכמות.