עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 2

רחבן כמה ר' חגי אמר עד ארבע אמות כו'. וכתב המראה הפנים עד ארבע טפחים כצ"ל וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל הביאו ה"ה כו' ע"ש וליתא ובחנם שיבש הגירסא וצ"ל ארבע אמות וקאי אשאין גבוהין עשרה שנמדדין עמה וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי' ההובא בש"מ לב"ב (ק"ב ב') ע"ש באורך והפני משה לא ראה רק מה שהביא ה"ה בשמו וז"ל ובירושלמי בעי לה היה שם נקע עמוק עשרה ואין בו ארבע ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד מכל מקום משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברוחבן ארבע על ארבע אין נמדדין כדברי רש"י ז"ל אלא שבסלעין שאין גבוהין עשרה ונקעין שנמדדין עמה אמרו שם רחבן כמה ר' ינאי אמר עד עשרה טפחים ר' יוסי בר בון אמר עד ארבע אמות עכ"ל מבואר דהרשב"א גרס כגרסתינו בהירושלמי ומפרש לה דקאי אשאין גבוהין עשרה דיותר מארבע אמות אין נמדדין עמה (וע"ש בדף ק"ג ע"ב בחי' הר"ן והרשב"א בש"מ שם שמבואר שגרסו בירושלמי אחר ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה גרסו היה חלוק נמדד עמה ולפנינו נשמט זה בירושלמי) ועיין בחידושי הרמב"ן שפירשו בנקעים מלאים מים וגרס גם כן רחבן בכמה ר' ינאי אומר עד עשרה ר' יוסי בר בון אומר עד ארבע אמות כו' יע"ש ועיין בטוח"מ סי' רי"ח וסמ"ע שם וכ"ז לא ראה הפני משה: