שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 4

חזר ואמר וכו'. פירשתי בקונטרס שמשעת כניסה מסתמא בטלו לתנאי וכו'. וכ"פ הר"ן והריטב"א. וקשה הא א"ר יוחנן לעיל בפ' האיש מקדש במומין אפי' כנסה סתם אין לה כתובה ונ"ל דטעמא אחרינא אית ביה דחוב הוא דאית לה גביה אבל במומין אמרינן אין אדם מתפייס במומין. אך קשה דבבבלי פ' המדיר מסיק המקדש על תנאי ובעל צריכה גט מספק זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאו בלא גט. ש"מ דלא אמרינן דמחל לתנאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואיך כתב הריטב"א וכיון דלא חזינן בגמרא דילן שום פירכא סמכינן על הירושלמי לגבי קידושין שהם על תנאי שכיון שכנסה נתחייב מי שעליו תנאי לקיימו ונגמרו הקידושין ע"כ והריטב"א גופיה כתב בחי' כתובות לפסק הלכה דהמקדש ע"ת ובעל צריכה גט מדבריהם וצ"ע ועיין בבית שמואל בא"ע סי' ל"ט ס"ק ס"א:

אין חזר ביה יתן. פי' בקונטרס שחייב לקיים אפי' אחר שכנסה וכו' דה"ל כפרעתיך תוך זמנו וכ"כ הר"ן והריטב"א ותימא על הב"ש בסי' הנ"ל ס"ק ס"א בשם הר"ן ואם טוען פרעתי נאמן ע"כ דליתא דהא הר"ן כתב מפורש בהיפך דה"ל כאומר פרעתיך תוך זמנו דקיי"ל דאינו נאמן. אך עיקר דין זה צל"ע דהטעם דאינו נאמן לומר פרעתיך תוך זמנו דלמה לו להקדים הפרעון אבל הכא כיון דהנישואין צריכין להיות מדעתה מצי למימר שהיא לא נתרצית להנשא עד שיקיים תנאו תחלה שהרי אם תרצה לעכב הנישואין בדין יכולה לעכב שכן מורה לשון הסמפון שצריך לקיים תנאו קודם הנישואין. הא למה זה דומה למלוה על משכון ונאבד באונס וטוען הלוה שפרע לו תוך הזמן שקבע כדי שיתן לי משכונו מיד ואת"כ נאבד שהדבר ברור שהלוה נאמן דאין כאן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו שרצה הלוה שלא יהא משכונו עוד ביד אחר וכן הדבר הזה דכיון שרצה להקדים הנישואין היה מוכרח ליתן לה כפי התנאי. ולא ראיתי בזה דבר מבואר להראשונים ז"ל:

חזר ועשאו מעשה ב"ד. כפי' בקונטרס כ"פ הר"ן והריטב"א. ואף שסיים הריטב"א זהו הירוש' פירושו בבירור מ"מ הלשון דחוק. גם מה לו לעשות מעשה ב"ד מצינו פעמים רבות שחזרו האמוראים מפסקיהם וחזרו ודנו דין אחר. ולולא דמסתפינא אמינא שה"פ חזר ואמר ר"א לתקן שיוכתב בתוך הסמפון אין חזר ביה יתן וכו' ממילא אינו יכול לחזור בו הבעל ופריך ולא הדא היא קדמייתא שאין בזה תועלת שהרי אין הבעל רוצה לחזור בו. חזר ועשאו מעשה ב"ד תיקן שיהא הסמפון נכתב כמעשה ב"ד ישיהי' סדר כסמפון ע"א משל חתן וכו' ובמעשה ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי וכ"מ לקמן בסוגיין. ואע"ג דמעשה ב"ד שאינו נאמן לומר פרעתיך האמור בבבלי פ"ק דב"מ הוא ענין אחר מ"מ י"ל דקסבר ר' אבהו כל שנעשה ע"פ ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי ועיין בח"מ סי' ל"ט. ולפ"ז איכא למשמע מכאן דכל שאינו מעשה ב"ד נאמן הבעל לומר פרעתי אם כנסה תוך זמן הסמפון וכמש"ל בד"ה אין חזר וכו' ודלא כמ"ש הר"ן והריטב"א והדבר צריך תלמוד. ועיין בחידושי ר"י מטרני על מסכת קידושין ולפמ"ש אין מקום לקושיתו ע"ש: