שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 13

מפני שנשתנה דינו. כתב הרמב"ם פ"י מה' מלכים ב"נ שבירך את השם או שעב' ע"ז או שבא על אשת חבירו או שהרג חבירו וכו' ונתגייר פטור הרג בן ישראל או שבא על אשת ישראל ונתגייר חייב והורגין אותו על בן ישראל וחונקין אותו על אשת ישראל שהרי נשתנה דינו. כבר ביארנו שכל מיתת ב"נ בסייף אלא אם בעל אשת ישראל נערה המאורסה יסקל ע"כ. וכ' הכ"מ מ"ש שהרי נשתנה דינו אלו היה אפשר לפרש דקאי על ב"נ שבירך את השם פטור ניחא אבל כיון שכתבו בבא אחריתי קשה לומר דקאי אבבא דרישא וגם א"א לומר דקאי אהרג בן ישראל שאין הטעם מפני שנשתנה דינו אלא מפני שלא נשתנה ומיתה חמורה וצ"ע ע"ש. ונראה דכוונת הרמב"ם אע"פ נשתנה דינו נהרג דהא לא נשתנה מיתתו וכתבו כאן לומר למה לא קחשיב גם אם בא על נערה המאורסה לפי שלא נשתנה דינו דקסבר כיון דדיינינן ליה בסקילה בגיותו צריך שיהא בעדה ועדים וכו' ככל דיני ישראל וכמפורש בסוגיין בסמוך. וזה שלא כדעת רש"י ז"ל שכתב בסנהדרין דף נז ע"ב בד"ה דלדידהו לית להו מיתה בנערה המאורסה וכו' אלא נידון בסקילה אבל א"צ עדה ועדים והתראה. דלא גרע מעריות דידהו ע"כ. ותימא הרי מפורש בסוגיין דפשיטא לן אם נדון בסקילה שצריך עדה ועדים וכו' וכיון דמייתי בבלי ברייתא דתני בה בהדיא בא על נערה המאורסה בסקילה ודאי שצריך גם עדה ועדים והתראה וא"ת דדייק לרש"י מסוגיא דהתם דגרסי' בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל למאי הלכתא אר"נ אמר רבה ב"א לא נצרכא אלא לעדה וכו' מגרע גרע אלא אר"י נא נצרכא אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינינן ליה בדינא דידן ע"כ וכיון דקאמר אלא משמע דהדר ממאי דקאמר ר"נ דקאי על עדה וכו' י"ל דודאי ר"נ אכל העריות קאמר דצריך עדה ופריך הש"ס שפיר מגרע גרע אבל ר"י דמוקי לה בנערה מאורסה לא שייך לומר מגרע גרע דהא לדידהו לית להו כלל. ואפשר לומר דדייק ליה מהא דגרסי' התם בא על עריות וכו' ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד ופריך ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה ומשני תנא דבי מנשה הוא וכו' אידי ואידי חנק הוא ע"כ ואס"ד כל דלדידהו לית להו צריך עדה וכו' הדרא קושיא לדוכתא ליחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה אע"ג דבמיתתן שוין מ"מ חלוקין בדיניהן. אך אין זה כדאי להשים מחלוקת בין הבבלי וירושלמי די"ל דלא קחשיב אלא מה שאינו שוה גם במיתתו ועיי' בכ"מ פ"ט מה' מלכים הלכה ז' א"נ י"ל כיון ששוה במיתתו א"צ לודה וכו' דהא גם בנערה המאורסה אם אמרי' דבדיניהם דיינינן ליה אין צריכין עדה כמפורש בסוגיין וצריך עיון ואין להקשות דכאן פסק הרמב"ם בב"נ שבירך את השם פטור מפני שנשתנה דינו ובפ"ג מהא"ב פסק נערה המאורסה שסרח' ולבסוף בגרה בסקילה ואע"ג דנשתנה גופה לא נשתנה קטלא די"ל דשאני הכא דאשתני לגמרי בין בדינו בין במיתתו משא"כ בנערה המאורסה וכ"מ בסנהדרין דף ע"א. וצ"ע בתוס' שס בד"ה קלה וכו':

ודבק באשתו ולא בזכור וכו'. בב"ר פ' ט"ז כתב היפ"ת דמסיפא והיו לבשר אחד ממעט זכור ובהמה שאינן מולידין ע"כ. ואין נראה דהא ר"ח דרש קרא והיו לבשר אחד שלא כדרכה ועוד דבסמוך משמע מפורש דמודבק באשתו ממעט זכור ובהמה דקאמר ר' מנא לא מינה כי היכי דדרשינן מודבק ולא אשת חבירו העראה דרשי' מיניה נמי העראה דזכור ובהמה. והא דקשיא ליה דא"כ ברישא ה"ל למעוטי זכור ובהמה. כבר ישבתי בקונטרס: