שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

והיא בעולת בעל על הבעולות הן חיייבין וכו'. בבבלי בסנהדרין דף נ"ז ע"ב גרס' תני ר' חנינא בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן ופירש"י דכתיב והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קידושין וחופתו ע"כ. וקשה מנ"ל דקרא להכי אתי דלמא קמ"ל אם בא עליה הבעל לשם אירוסין שלא כדרכה קנאה והבא עליה חייב מיתה וה"ק כל שבעלה הבעל אפי' שלא כדרכה קנאה וה"נ אמרי' לעיל בסוגיין במכלתין דף י' דאיצטרך בעולת בעל שהבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה. ואע"ג דאמרי' שם ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה משמע דלא צריך קרא לאשמועינן שהבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה י"ל בישראל דכתיב משכבי אשה שחייב על שתי משכבות הלכך לא צריך קרא להכי אבל בעכו"ם ודאי איצטרך קרא דבעל קונה בבעילה של"כ ועוד מדגלי רחמנא בב"נ בא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור דכתיב ודבק באשתו כדדרש רבא בבבלי בסנהדרין דף נח ע"ב באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה וסד"א כי היכי דאין חבירו נענש עליה אף היא אינה נקנית בבעילה שלא כדרכה לכך איצטרך והיא בעולת בעל. ועוד אי לאו קרא דוהיא בעולת בעל היינו מפרשים לקרא ודבק באשתו הוא דחבירו נענש אבל בא עליה של"כ לאו אשתו היא ואין חבירו חייב עליה דהא לסברת רבא ודבק משמע בכדרכה דוקא. ונראה דר' חנינא לשיטתו דאמר לקמן בסוגיין ובבבלי בסנהדרין שם דף נח ב"נ שבא על אשתו שלא כדרכ' חייב שנאמר ודבק באשתו ולא של"כ. לפ"ז ממילא שמעי' דאינה נקנית בביאה זו שהרי נהרג עליה. וע"כ לומר והיא בעולת בעל אתי למעט נכנסה לחופה ולא נבעלה אבל רבא מוקי לקרא שנקנית בבעילה שלא כדרכה. ומעתה מ"ש הכ"מ פ"ט מה' מלכים וז"ל וקשה כשאמרו בגמרא למאי הלכתא אמרת דאם בא על עריות ישראל נדון בדיני ישראל לישני בבא על עריות ישראל שלא כדרכה דלדידהו לית להו כדאמר רבא ע"ש. י"ל דא"כ קשיא סיפא דברייתא דתני בא על אשת איש נידון בחנק והאי אשת איש ע"כ לומר דהיינו נכנסה לחופה ולא נבעלה כמפורש שם ש"מ דס"ל דב"נ נהרג על ביאה של"כ וכר"ח ודלא כרבא כמש"ל. ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה מפני וכו':

על הבעולות הן חייבין וכו'. בקונטרס הגהתי על הנשואות חייבין וכ"ה בב"ר פ' יח. וכתב שם היפ"ת דמהכא משמע דנכנסה לחופה ולא נבעלה נמי אית להו מדתני על הנשואות חייבין וכו' ואפשר דהכא לאו מבעולת בעל יליף אלא מודבק באשתו ולא באשת חבירו ונשואה אשת חבירו מקריא והיינו דמייתי להא הכא וכו' ע"כ. ותימא הרי בסוגיין מפורש דר' אבהו יליף לה מוהיא בעולת בעל ומה תימא לחלוק עלינו את השוין דבבבלי בסנהדרין דף נז מפורש דנכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן והא דקאמר על הנשואות בא למעוטי לשם זנות וכדפירשתי בקונטרס וזה ברור. והא דמייתי ליה התם בפ' בראשית משמע קצת כדברי היפ"ת אך נ"ל דמייתי ליה שם משום הא דשמואל דאמר אפי' לא נתכוין לקנותה קונה ויליף לה מודבק באשתו ולא באשת חבירו כל דהו אשת חבירו אפי' שלא בכוונה וכדאמרי' לקמן בשמעתין. ובקונטרס פירשתי בסמוך דשמואל לית ליה דיוקא דבעל ע"ש. ולפ"ז אין צורך למ"ש היפ"ת שם בד"ה זונה שהיתה עומדת וכו' מייתי להא נמי לומר שגם בזה דיניהם משונה מדינינו שבעילה קונה בהם שלא כדת ע"כ. דעיקרא דמילתא דמייתי ליה התם משום דפליג אר' אבהו. ומשום דאיהו יליף ליה מודבק באשתו וכמ"ש ונכון הוא. מיהו לקמן משמע דקסבר ר"א דנכנסה לחופה ולא נבעלה חייבין עליה. מדקאמר מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד ולא קאמר דאיכא נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה. וכה"ג פריך בבבלי בסנהדרין דף נז ע"ב. וליכא לשנויי כדמשני התם תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמור לב"נ אינו אלא חנק אידי ואידי דינינו ודיניהן שוין בהן דחנק הוא. דהא ר' אלעזר. קאמר שאם בא על ארוסת ישראל חייב על ארוסת עכו"ם חייב וכיון דלענין חיוב ופטור איירי ה"ל למימר נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה דעל אשת ישראל חייב ועל עכו"ם פטור אבל התם בבבלי לדינא קאמר שאם בא על נערה מאורסה דינו בסקילה ואין לומר דחייב דקאמר ר"א נמי לענין חיוב סקילה דהא מיבעיא ליה בסמוך אליבא דר"א באיזו מיתה הוא נהרג: