שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 6 · Segment 7

וולד בוגרת כשר וכו'. וקשה למה ליה שהוא מכח עשה תיפוק ליה דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו וגו' ולא יחלל זרעו. ומדכתיב אלה הפסיק הענין לומר שולד בעולה אינו מתוללת וכ"ה בבבלי ביבמות דף ס' ע"ש וי"ל דר"י מוקי אלה למעוטי נדה. מיהו ראב"י פליג התם וקסבר דיש חלל מחייבי עשה וקסבר דולא יחלל אפי' אחייבי עשה קאי ואלה למעוטי נדה ופריך וראב"י נכתביה לאלה לבסוף קשיא ע"כ. וכתבו תוס' בד"ה חלל מחייבי עשה תימא כיון דלא יחלל קאי נמי אבעולה לראב"י אין זה חייבי עשה דלא יחלל לאו הוא וכו' ע"ש. ונ"ל דס"ל לראב"י דלכך לא נכתב אלה לבסוף לחלק בין חייבי לאוין לחייבי עשה שאין לוקין עליהן מיהו חלל הוא דהוי דהא כתיב ולא יחלל לבסוף. והא דקאמר הש"ס קשיא היינו למאי דמשני הש"ס דראב"י סובר אלה למעוטי נדה א"נ הך ברייתא דמוקי אלה למעוטי נדה היא דלא כמאן ועלה קאמר קשיא. ועיין בתוס' ביבמות דף ע"ז ע"ב בד"ה מחלל וכו' וברמב"ם רפי"ח מהא"ב ובמ"ל שם רפי"ט הלכה ג'. והבן כי דברים ברורים הם לענ"ד:

הרי דור שני של מצרי וכו'. וקשה היא גופא מנ"ל דהוי חלל ממצרי שני דודאי אין לדמותו לגיורת שלא נולדה בקדושה ועוד א"כ מאי קפריך דהא גיורת כזונה היא. ועיין במ"ל פי"ט מהא"ב הלכה ה' בד"ה לפיכך וכו' גם עיקר הדין דהיינו כהן שבא על מצרית שניה שיהיה הבן כהן גמור לא מצאתיו מבואר ע"כ. ומסוגיין מתבאר שפסול הוא וצ"ע: