תיפתר באומר לו תלוש וכו'. כתב הרשב"א בגיטין דף מא ע"ב בד"ה איבעי' להו וכו' אלא דקשיא ליה המוכר חורבה לאוירה קנה אוירה הא אוירה לאו פירי דחורבה היא ואפ"ה קני לה אגב חורבה וכדתני בירושלמי פ' חזקת הבתים המוכר עוברי בהמתו וכו' מוכר חורבה ומשייר אוירא דטעמא דמילתא דמוכר אויר חרבתו לא עשה כלום ויכול לשייר אויר חרבתו דכל המשייר בעין יפה משייר וה"ל כמשייר חורבה לאוירה אלמא המוכר חורבה לאוירה קנה ואולי נאמר דאויר החורבה הוא כאחד מחלקי החורבה עכ"ל. ואני תמה שלא הביא סוגיין דמפורש שאפשר למכור אויר חורבתו אם מוכר לו גוף החורבה לאוירה. ואם נפרש סוגיין שמוכר לו חלק בגוף החורבה ואגבה קונה האויר א"כ אין מקום לקושית הרשב"א דאף המשייר בעין יפה משייר לעצמו חלק בגוף החורבה וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0d117ac06975e881f2408eaf5910cf59096baedb74a080410c7c3ca28ca7d9fa