שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 24

נעשה כאומר וכו'. מכאן ראיה מבוררת לפי' תוס' בבבלי דף יט ע"א בד"ה משל וכו' שהמשל בא ללמוד כי היכי דפשיטא לן התם ה"ה גבי ייעוד ודלא כפירש"י. ומן התימא שלא הביאו ראיה מהירושלמי:

שמא אינה מקודשת לשניהן. והא דקאמרו חכמים לא שיחק האב באדון לא שאם ירצה האדון לייעד מייעד אלא שאסורה לשניהן. מיהו בבבלי דף יט ע"א גרסי' וחכ"א אם רצה לייעד מייעד. וכן גרסי' התם משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך ל' שמקודשת לראשון. וכתבו תוס' פי' ר"י שהמשל בא ללמוד דכי היכי דפשיטא לן התם באומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך ל' שמקודשת לראשון ה"ה גבי ייעוד ותימא הא תנן במתני' ר"פ האומר במעכשיו מקודשת ואינה מקודשת ואסורה לשניהן. בשלמא לשמואל דאמר לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון ניחא אלא לרב דאמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם קשיא. ודוחק לומר דהנך רבנן פליגי אסתם מתני' דפ' האומר דמ"מ תיקשי לרב הך ברייתא וה"ל לש"ס למייתי סייעתא מיניה לשמואל וגדולה מזו יש לתמוה על הרמב"ם שפוסק פ"ד מה"ע הלכה טו המוכר את בתו ואח"כ הלך וקדשה לאחר אם רצה האדון לייעד מייעד וכו' ע"כ. ובפ"ז מה' אישות הלכה י"ב כתב האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך ל' יום ה"ז מקודשת לשניהם מספק לפיכך שניהם נותנין גט ע"כ. ואפשר לומר דהתם דאמר בפירוש מעכשיו לאחר ל' יום הוא דאיכא לספוקי אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא דלא קאמר מידי ודאי דתנאה הוא הלכך מקודשת. מיהו בסוגי' דבבלי ר"פ האומר בפלוגתי' דרב ושמואל מפורש דאף אם נאמר דתנאיה הוי מקודשת ואינה מקודשת וע"ש וצע"ג: