שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 8

אית ליה במזכה ע"י אחר. בבבלי בגיטין דף כג גרסינן כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר"י נראין הדברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ואם לחשך אדם לומר זו הלכה שנויה הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו אמור לו וכו' הא מני ר' היא דאמר המשחרר חצי עבדו קונה ומ"ט דר' בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאבריה. וכ' תוס' ונעשה וכו' תימא לר"י היתה עוברה האיך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה כיד רבה וכו' ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא ה"ל לזכות לו ע"כ הא דל"ק להו אדרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קונה. וי"ל דר' איירי במזכה לו ע"י אחר וכמפורש בסוגיין. אך קשה דבתמורה דף כה גרסינן דתניא המשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחת ופירש"י אע"פ שלא שיחרר כולו יש לו יד לקבל גיטו וכו'. ש"מ דקסבר הש"ס דפלוגתייהו דר' ורבנן אפי' במזכה לו ע"י עצמו וא"ל דהיא גופא קשיא להו לתוס' מ"ט אית ביה זכיה הא ה"ל כמזכה מימינו לשמאלו וכקושית הש"ס בסוגיין. דהא בגיטין דף מא ע"ב אמר רבה דטעמא דר' משום דכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר כן וכיון דמהיקישא יליף ליכא למפרך מידי דאין משיבין על ההיקש. וא"ת דלמא היקישא אתי להיכא דמזכה לו ע"י אחר י"ל קיי"ל אין היקש למחצה וכיון דכסף אפי' ע"י עצמו אף בשטר כן ועי"ל דקסבר רבי למזכה לו ע"י עצמו לא צריך היקשא ולא אחתי אלא ללמד דאפי' ע"י עצמה מזכה לו. וצע"ג. וראיתי להרמב"ם שכתב פ"ז מה"ע הל"ה הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בת חורין לא אמר כלום שזה כמי שמשחר חציה. וכ' הראב"ד קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר עובר ירך אמו א"כ רישא אמאי דבריו קיימין וכו' ע"ש. ובלח"מ דחק מאוד מאוד לתרץ דברי הרמב"ם. וחילק בין שחרור האם לשחרור היולד ומייתי סעד לזה לפי מאי דס"ד בתמורה דאית ליה לר"י הרי את ב"ח וולדך עבד דהוולד נמי ב"ח דעובר ירך אמו מ"מ קשיא אמאי נימא דהוה כמשחרר חצי עבדו ואין הוולד ב"ח כי היכי דאמרי' לעיל גבי הרי את שפחה וולדך ב"ח דבריו קיימין משום דעובר ירך אמו וכו' ע"ש. ואני תמה מדבריו אלו דודאי יש לחלק דהא כולא סוגיא אליבא דר"מ אזלא דקאמר במתני' התם האומר וולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז וולד שלמים דר"מ דקסבר תפוס לשון ראשון וע"ש בפירש"י. א"כ ה"נ כשאמר הרי את ב"ח כבר נעשה גם הולד ב"ח לפי שהוא ירך אמו כמי שאמר היא שלמים וולדה עולה ואם אמר הרי את שפחה וולדך ב"ח ודאי במי שאמר הרי את שפתה אין זה הפסד לוולד שהרי גם מתחלה היה עבד אלא מה שאמר אח"כ וולדך ב"ח דבריו קיימין וה"ז כמי שאמר וולדה שלמים שהולד קדש והיא חולין כמו שהיתה. וכן מפורש בר"פ כיצד מערימין שם בתמורה ע"ש. והדברים ברורים. ומעתה נבא לבאר דברי הרמב"ם דקסבר כר' יוסי דמתני' דהתם דפליג אר"מ וקסבר תפוס נמי לשון אחרון ואם אמר היא עולה וולדה שלמים אם נתכוין מתחלה לכך הואיל ואי אפשר לפרש שני שמות כאחת דבריו קיימין. א"כ גם בזו שאמר הרי את ב"ח וולדך עבד אע"ג דעובר ירך אמו אפ"ה דבריו קיימין. וא"ת ליהוי כמשחרר חצי עבדו י"ל דשאר עובר כיון דסופו לצאת ה"ל כאומר הרי את ב"ח כשתלד ויהיה וולדך עבד והא דאמרי' דנעשה כאומר וכו'. אין זר אתנו דכה"ג אמרי' בכתובות אין אדם מוציא דבריו לבטלה הלכך נעשה כאומר וכו'. וא"ת א"כ אם אמר הרי את שפחה וולדך ב"ח אמאי לא אמר כלום נימא נעשה כמי שאומר כשתלד יהא וולדך ב"ח י"ל דהא מיהת הויא כעבד המקבל גיטו של חבירו מיד רבו שלו דאינו כלום כדתניא בברייתא ודברים נכונים הם: