שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 11

ובנכסי הגר לא קנה אפי' מיצר בנתיים. בבבלי ב"ב דף נג גרסי' אר"י ב' שדות ומיצר ביניהן החזיק לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה לא קנה והקשו הרשב"ם ותו' משמואל דאמר גבי עשר שדות בעשר מדינות דקנה כולן ומוקי לה בנכסי הגר ע"כ. ולא היו צריכין להביא מדשמואל דגברא אגברא קרמית אלא בסוגיין מפורש דר"י בנסי הגר הוא דקאמר הכי:

ופטור מן המעשרות. וקשה דגרסי' ספ"ק דפאה תני לא נחלקו ר"י הנשיא ור' על הלוקח פירות מחוברין מן העכו"ם שהוא חייב במעשרות א"כ למה יגרע זוכה זה מן הלוקח מן העכ"ם וי"ל דברייתא דהתם אתיא כמ"ד אין קנין לעכו"ם להפקיע מן המעשרות והכא פטור דנכסי גר הפקר נינהו והפקר פטור מן המעשרות שנאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוין בו. וא"ת א"כ יפטור נמי מלקט שכחה ופאה שהרי תנן בפ"ק דפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר לאפוקי הפקר דפטור וי"ל דכיון דזכה בה קודם שנקצרה התבואה חייב בפאה כדתנן פ"ד דפאה הקדש קמה ופדה קמה חייב וה"ה בהפקר ודוקא פאה דכתיב בה תעזוב יתירא אבל ממעשרות פטור וכן תניא בברייתא המפקיר כרמו וחזר וזכה בו חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות ומייתי לה בבבלי בב"ק פ' הגוזל ומסיק דחייב בפאה דכתיב תעזוב יתירא. וע"ש בתו' דכתבו דהך ברייתא אליבא דכ"ע נשנית. אך קשה דבירושלמי פ"ק דמעשרות גרסינן ר"ז ר"י בשם ר"ל הזורע שדה הפקר חייב במעשרות ר' יונה מפיק לישנא בזכה בשדה הפקר וגידוליה חייב במעשרות וקשיא עליה ברייתא דהכא בשלמא הך ברייתא דהמפקיר כרמו לא קשיא די"ל דקסבר כשהמפקיר עצמו חוזר וזוכה בו קיל לענין מעשרות משא"כ כשזוכה מאחרים. אך הסברא נותנת בהיפך. וז"ל הרמב"ם ספ"ה מה' מתנות עניים המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה שהרי שדך וכרמך אני קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים ה"ז פטור מן הכל ובין כך ובין כך פטור מן המעשרות ע"כ. מבואר מדבריו דטפי איכא לחייב הזוכה בהפקר של עצמו מן הזוכה בהפקר של אחרים. ועיי' בנדרים ספ"ד בבבלי ובירושלמי אך קשה לי על דבריו חדא דבבבלי ב"ק ובחולין מפורש דכתיב תעזוב יתירא בלקט מרביין כהאי גוונא אבל לאו משום דמקרי שדך וכרמך דא"כ אף במעשרות ליחייב. וע"ק דבסוגיין מפורש בברייתא דאף הזוכה מן ההפקר בשדה של אחרים חייב בלקט. והרב בכ"מ לא הראה לנו מקום מוצא הדין אלא שכתב וז"ל אבל אם וכו' כן פירש"י שם ע"כ. וגם על רש"י קשה מסוגיין. ואין לומר דדייק להו מדנקט בברייתא המפקיר כרמו וכו' משמע דוקא בכה"ג דהמפקיר עצמו זוכה בו דאל"כ לישמעינן רבותא טפי דאפי' בזוכה מהפקר אחרים חייב דאיכא למימר דקמ"ל דאפי' בכה"ג פטור ממעשרות דלא קרינן ביה כרמך וצ"ע. ועיי' בירושלמי פ"ק דמעשרות. ועמ"ש בסמוך:

ואין אויר מפסיק וכו'. וקשה הא גם לר' יוחנן דאמר בסמוך ובנכסי הגר לא קנה אפי' מיצר בנתיים קשיא הך ברייתא דשמעינן מינה דאין אויר מפסיק וי"ל דמיצר שאני שהיא גבוה או נמוך הלכך מפסיק אבל סתם אויר אינו מפסיק. מיהו מברייתא דמייתי לעיל דתני בה מכר לו עשר שדות כאחת וכו' החזיק בכולן אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן וכו' לא קנה אלא אותה שהחזיק בה בלבד. ומייתי לה נמי בבבלי בפרקין ונכסי הגר כאלו לא נתן לו דמי כולן הוא וכ"כ הרשב"א בב"ב דף נג. ושמעינן מינה דאויר מפסיק וליתא להך ברייתא דמשבשתא היא ועלה סמיך הרמב"ם שהבאתי לעיל בסמוך. אך עדיין אין ראיה זו מבוררת די"ל דברייתא דלעיל איירי בשיש הפסק ביניהן מצר או מחיצה אבל אויר לחוד אינו מפסיק:

לא קנה אלא אותו קלח בלבד. כתב הרמב"ם פ"ק מה' מכירה דאכילת פירות הוי חזקה לקנות השדה וע"ש בהה"מ. וכ"כ בש"ע ח"מ סי' קצב. וקשה דמפורש כאן שאין זה חזקה. וא"ל דשמואל איירי לענין חזקת שלש שנים דא"כ קשיא מהא דתנן אם היה מחובר לקרקע וכו' דהתם איירי בחזקה לקנות וצ"ע. מיהו לקמן פ' האומר גרסי' תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך לאחר ל' יום וכו' משמע דתלישה קונה ודוחק לומר דאיירי בענין שמתקן גוף הקרקע בתלישה זו: