שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

כסף בלא ביאה מנ"ל. וקשה כיון דנפקא לן מבעולת בעל דבביאה לחוד' נקנית ע"כ לומר כי אגמרה גז"ש דקיחה קיחה דמיקניא בכסף היינו בכסף לחוד בלא ביאה דאי לא מיקניא [עד] דמקדש והדר בעל א"כ כסף מאי מהני וכ"כ רש"י בבבלי דף ט' ע"ב וי"ל דסד"א דקרא למעוטי אתי דקידושי כסף לחוד לא מהני וה"פ דקרא כי יקח בכסף אפ"ה לא מיקניא ליה עד דבעלה וא"ת ל"ל כי יקח למעט קידושי כסף מהיכי תיתי לרבויי וי"ל סד"א ניליף בק"ו מאמה העברי' מה אמה העברי' שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף. אך קשה א"כ מנ"ל דאשה נקנית בכסף דלמא היקישא ואם אחרת לרבות אמה העברי' שנקנית בביאה ובעלה למעט אשה מקידושי כסף וכדסלקא אדעתא מעיקרא ואע"ג דלא ידע המקשה היקישא דואם אחרת מ"מ איכא למילף אמה העברי' דנקנית בביאה מק"ו ועיין בבבלי דף ד' בתוס' בד"ה אמה וכו' וע"ק הא בסמוך מסיק הש"ס דליכא למילף כסף בק"ו מאמה העברי' והדרא קושיא הראשונה לדוכתא ואפשר לומר דקס"ד דכי יקח קאי אקידושין של ביאה ללמד דבעינן שיאמר הוא הרי את מקודשת לי ולא שמאמר היא והיינו מדכתיב כי יקח ולא כי תקח וכ"כ תוס' בבבלי דף ד' ע"ב ד"ה כתב וכו'. וגז"ש דקיחה בכסף לית ליה אלא גילוי מלתא בעלמא הוא דיש קיחה בכסף. וכן צ"ל לפי המסקנא דילפינן מואם אחרת דנקנית בכסף והרב בעל ע"י כתב בדף ט' ע"ב בד"ה אי מהתם וכו' וקשה כיון דאתקש אשה לאחרת נימא מה אמה העבריה מקניי' בכסף לחוד אף אשה כן וכו' ולפי הירושלמי י"ל דנהי דידעינן כסף בלא ביאה אבל ביאה בלא כסף מנ"ל והא דקאמר דלמא עד דמקדש והדר בעיל היינו דבעיל לחוד לא קני' בלא כסף ע"כ. ותימא א"כ מאי מתקיף ר' אבא בר ממל א"כ נערה המאורסה בסקילה היכי משכחת לה. הא משכחת לה בקידושי כסף וע"ק אי בכסף לחוד מיקדשא ביאה מאי אהני וכמש"ל וצ"ע: