חוץ מחשוד הבא ליפרע מנכסי יתומים דפקע שטרא כדרב ושמואל והיא היא ולא מוסיפין עלה ולא מידי אבל אם זה החשוד הוא מאותן שלא היה דינן מן התורה ליטול כלום וחכמים הקילו עליו ליטול בשבועה אי משום כדי חייו כגון שכיר או משום שרגלים לדבר כגון הנגזל והנחבל ומאי דדמי להו הרי זה לא נשבע ולא נוטל כלום והולך לו בפחי נפש ומי שהוא מן הנשבעין ולא משלמין ושבועתו דרבנן כגון אמר לחנוני תן לי בדינר פירות אם הוא חשוד לא נשבע ולא משלם וה"ה בשבועת היסת ולא מפכינן לה אשכנגדו וחשוד שהוא מן הנשבעין מן התורה אי במודה מקצת ועד אחד הרי דינו מפורש במשנה ובגמרא בדין שכנגדו חשוד על השבועה ואם הוא מד' שומרין כיון שאין כנגדו יכול לישבע לפי שאינו בא עליו בטענת ברי הרי הוא בדין היו שניהם חשודים זהו מה שנראה לנו בדין חשוד אע"פ שראינו לרי"ף ז"ל שכתב בתשובותיו שהפוגם את שטרו הוא חשוד תחזור שבועתו להיסת לכשנגרו לא נראו לנו דבריו וכתבנו מה שנראה לנו והוא הנכון:
קריאה במקור
המאור הגדול על שבועות · דף 33b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 28022b15d5839e0b69e471ac44b6c1f6b8a0040961b5b74d229743739c84c5cf