משמע דלא הוי טעם שחייב משום זה כי מצי לוקח למימר סבור הייתי שמחויב אתה לקיים המקח ומ"מ צ"ע די"ל דאיהו דאטעיה אנפשיה דה"ל לחוש שיאבד המעות והיה לו לילך עמו לדין ולכן כל היכא דליכא מי שפרע כגון הניח משכון על המעות או שהמוכר נתאנה שתות ויותר פטור ודו"ק:
קריאה במקור
הגהות חוות יאיר על בבא מציעא · דף 30a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לפי זה בהניח הלוקח משכון וחזר בו המוכר וא"ל טול משכונך ונאנס פטור שהרי אין כאן מי שפרע:
משמע דמ"מ אחר שקיבל עליו המוכר מי שפרע אפילו הוציאם פטור עס"ס קצ"ח:
דליכא שתות כו' אבל היכא דאיכא שתות מצד אחד אונאה הויא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: edb75bb5730f8ca6459b556255be2f4921131633e9c0e0ae9173febcf5b7e5cc