חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות · דף 60a

גמרא תני ר"מ אמר גונח יונק חלב בשבת וכו' מפרק כלאחר יד הוא.
וא"ת אמאי שרי למעבד כן כיון דליכא סכנה יאמר לנכרי ויעשה, תירץ הר"ן (בשבת פ' חבית) דהכא א"א ע"י נכרי דרפואתו הוא כשהוא רותח, ובשם הרמב"ן ז"ל תירץ דמש"ה שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך המלאכות.
ותמיהני איך ניחא ליה להר"ן בתחלה כיון דא"א ע"י נכרי מותר ע"י עצמו הא מדבריו פ"ד דשבת שכתב דאסור לישראל לחלל בשבת דדבריהם לצורך חולה שאין בו סכנה, ומתוך הראיה שהביא מביצה אמימר שרי למכחל עינא דהוקשה לו הרי קא מסייע, מבואר דדעתו דאפי' החולה בעצמו אסור לעשות לעצמו דבר לרפואה במידי שיש בו חלול שבת דדבריהם:

ע"ב גמרא הלכתא מת מותר גמלתו אסור, ע' בהרא"ש דגמלתו אסור משום שמא תגמול, אבל בגמלה בחיי בעלה לא מיתסר, הנה לכאורה הי' נראה לחדש דין א', והיינו בנדרה אחר גירושין שלא תניק בנה אסור לינשא דשמא תדור. אבל בנדרה בחיי בעלה דפסקי' לעיל דף נ"ט דאין הנדר חל דמשעבדה לי', ובזה ממילא אחר הגירושין חל הנדר כמו בקונם שאני עושה לפיך, היה נראה דבזה מותרת לינשא כמו בגמלה בחיי בעלה. אמנם לאחר העיון היה נראה לצדד לאסור, עפ"מ שהמתיק ברא"ה הטעה דאף באינו מכירה אסור לינשא אף שאינה משועבדת להניק משום דשמא לא ימצא מינקת והשעבוד עלה דידה רמיא כמו בהכירה מ"ש, א"כ י"ל דגם בנדר' בחיי בעלה אסור' לינשא דהב"ד חושש שלא ימצא מינקת ותצטרך לעבור על נדרה מפני סכנה, ע' בב"ש רסי' פ"ב שמסתפק בזה ושאני גמלה בחיי בעלה דאין התינוק יונק, כנלע"ד: