גמרא סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק. וצ"ל או דמותרה לדבר חמור הוי מותר לקל או כמ"ד דא"צ שיתרו באיזה מיתה ומיירי בהתרו סתם, וכההיא דאמרינן בסנהדרין גבי הנסקלים. והנה למ"ד דצריך שיתרו באיזה מיתה נערה מאורסה יהיה בגדר התראת ספק שמא לא יוגמר דינה עד אחר שתתגבר, וצ"ל דהך תנא דהוא ר"י אזיל לשיטתיה שהתראת ספק שמה התראה ולמאן דס"ל דהתראת ספק ל"ש התראה יהיה מוכרח דא"צ להתרות באיזה מיתה, ומ"מ רחוק לומר דכל דין נערה מאורסה דבסקילה הוא רק במתרי במיתה סתם:
גמרא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזנתה בחנק ואלו מוציא שם רע בסקילה: פירש הר"ש בתוס' (ד"ה אמר רבא) דבמוציא שם רע שדנתה אחר נישואין קאי דדינה בסקילה. וא"ת הא כשהתרו אותה בשעה שזינתה אחר החופה התרו אותה בחנק כדין נשואה בלא מש"ר, ואח"כ אחר שהוציא ש"ר דדינה בסקילה הא לא התרו אותה על סקילה. (אאב"ה גם בספר הפלאה הקשה כן) ואי דמיירי בהתרו אותה סתם שנתחייב מיתת ב"ד, מ"מ יקשה לר"י דס"ל בסנהדרין דאינו חייב עד שיתרו בו באותה מיתה, וי"ל דר"י לשיטתיה דס"ל התראת ספק שמה התראה, ומיירי בהתרו אותה אם בעלך מוציא עליך שם רע ואח"כ יבאו עדים תתחייב סקילה, ולפי פירוש התוס' ואלו מוציא שם רע שזינתה באירוסין בסקילה אף אלו זנתה השתא אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה היה דינה בחנק, ולא אמרינן כיון דאשתני דינא אשתני קטלא, קשה לי על הסוברים דבבעולה ליכא חופה ואינו גומר אלא ביאה והא כיון דזינתה תחתיו והיא בעולה לא מהני בה חופה, והיא עדיין ארוסה ומה אשתני דינא יש כאן, וצע"ג, (אב"ה עיין מ"ש אבא מארי ני' ביבמות דף נח):