תד"ה מתנת שכ"מ, וכי פריך מדשמואל אדשמואל הו"מ למפרך ממתני'. לא זכיתי להבין מאי פרכא ממתני' דלמא מתני' באמת הכי קאמר לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה, היינו אפילו במת הנותן, דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:
גמרא הרי היא כמתנת שכ"מ שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני. לפי פירש"י דבבריא לא זכה משום דאין מטבע נקנה בחליפין קשה מסוגיא דבב"מ אתמר רב ולוי חד אמר מטבע נ"ח וח"א אין נ"ח אמאי לא אמרינן תסתיים דרב דאמר אין מטבע נ"ח מההיא דהכא ולתוס' לא קשה להיפוך דמדנקט הלואתו ולא נקט מטבע מוכח דנ"ח י"ל כיון דאנן מספקי' בדרב אי ס' דמטבע נ"ח אי לא נקט הלואה דודאי לא נקנה: