מתני' יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה כו'. אף דגם לענין ירושה יתרון דא"י להפקיע ירושתו ע"י מכירה ומתנה מתקנת אושא והבת יכולה להפקיע ירושתה מאביה ע"י מכירה ומתנה, י"ל דלא חשיב לה כיון דהוא רק מתקנת אושא ואילך, גם י"ל דלא חשיב רק בכללות דינו ולא מה שיש בפרטות, דהא הו"מ למחשביה בזכיות האב יותר מהבעל דהאב יורש בראוי ובעל אינו יורש בראוי, גם הך יתר עליו הבעל משמע דבאינך דמתני' שוה הבעל להאב והא במעשה ידיה הוא גרוע מהאב דהאב זוכה בהעדפה אף באינו זן אותה משא"כ הבעל, א"ו דחשיב שרשי דברים שם מע"י אבל לא מיירי מפרטות דיני מעשה ידיה, וכן בשם ירושה הבעל והאב שוים:
גמרא ואימא ה"מ קטנה וכו' אלא מסתברא דכי ממעט רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט. נראה לפרש דשוב לא תקשי נערה איהי תקדש נפשה דהשתא דידעינן דעכ"פ הכסף קדושין דאביה, שוב ילפינן הקדושין עצמן מהפרת נדרים, דל"ש ביה מעתה ממונא מאיסורא לא ילפינן, כיון דאין הממון תלוי באיסור דבין כך וכך הוי הממון של האב. והתוס' פירשו כיון דשמעינן דכספא לאביה, סברא הוא דמקבל נמי הקידושין, דהשתא נימא איהי תקדש נפשה ואביה מקבל כספא, ותמיהני על פירושם דבשלמא להיפוך שייך לשאול שפיר השתא אביה מקדש ואיהי תשקול, דמהיכן תזכה היא בכסף דאביה, אבל להקשות איהי תקדש נפשה ואביה שקיל, זה אינו קושיא, די"ל דהתורה זכתה את אשר לה לאביה, כמו מעשה ידיה שזיכתה לו. ותו תימא דאם זה יסוד מוסד דאם איהי מקדשת נפשה א"א שיהא כסף לאביה, א"כ איך קאמר בריש קידושין (דף ד') וצריכא דאי אשמועינן מעשה ידיה משום דמתזנה מיניה, והא בפשוטו ליכא למילף כסף קידושין ממעשי ידיה, דהא י"ל דאביה א"י לקדשה, ומש"ה ע"כ הכסף שלה דאם יהיה דידיה ע"כ יהא יכול לקדשה וזה א"א למילף ממע"י וצע"ג. (אב"ה עיין מ"ש אבא מארי מ"ו זצוק"ל בקידושין שם):
גמרא ואימא ה"מ קטנה דלית לה יד, אבל נערה כו' איהי תקדש כו' ואיהי תשקול כספא. קשה לי דנימא דאביה מקבל גט בקטנה מכח ויצאה והיתה וממילא גם בנערה מקבל גיטה דאין בזה סברא לחלק דהא גם קטנה יש לה יד לקבלת גט, ואח"כ לחזור ונילף קידושין מגט בהקיש' דויצאה והיתה דיכול לקבל קידושי בתו בנערה, וצע"ג:
תד"ה ואימא ה"מ קטנה ולפי המסקנא לא אתי' אלא להכי. וי"ל דאתי' קרא לאורויי דהאב זוכה למסרה לחופה, ואי דנילף מהפר' נדרים הא בהפר' נדרי' עצמה לאחר אירוסין פקע קצת רשות האב, דאינו מיפר לבדו, ואי דנילף מגט דמקבל גיטה אחר אירוסין מהקישא דויצאה והיתה י"ל דגט שאני דבזה חוזרת לרשות אביה והוי כעין גיטא ורשות אביה באים כאחד משא"כ בחופה שמוציאה מרשותו: