רש"י ד"ה דיה שעתה, והיכא דלא גזר מעת לעת לא גזר מפקידה לפקידה. כך הוא בנדה (דף לז) ברואה אחר דם טוהר וקשה לי דשם וכן הכא ל"צ להך סברא דהא בפשוטו יש לומר דמש"ה דיה שעתה דהוה ס"ס שמא בא הדם מקודם במעל"ע, וכותלי בה"ר העמידוה והיא טהורה התם דהוי דם טוהר והכא דהוי דם כותית ואת"ל שלא בא מקודם במעל"ע דלמא בא הדם עתה מש"ה דיה שעתה דעל קודם לזה הוי ס"ס להתיר וצ"ע:
גמרא והא מהכא נפקא כו'. ק"ל דהא י"ל דמתני' בא ללמוד אף בלא אתרו ביה דפטור דלא נשמע כן מקרא דכדי רשעתו ניליף לה מאסון דהיינו אסון ממש ומוכח דח"מ שוגגים פטורים. ולפי תי' ב' של תוס' לעיל דס"ל אסון ממש ע"כ ונתת נפש היינו ממון. וביארנו לעיל בעזה"י. היינו דאותו ממון חייב בשוגג ע"ש. א"כ שפיר פריך הש"ס כיון דמתני' דפטור מקנס אף דהוי אותו ממון כמ"ש תוס' לעיל ע"כ דנפש היינו נפש ממש ואסון היינו דין אסון. וע"כ או דמיירי מתני' באמת באתרו בי'. או דיליף לא אתרו. ופריך שפיר מכדי רשעתו נפקא: