גמרא הלכ' כר"מ בגזרותיו. ע' בריטב"א דמפרש דטעמ' דר"מ דגזר אית לה ולא ידעה אטו באמת לית לה ע"ש. ותמהני על דבריו דהא גופא קשה דבלית לה גופא לא הו"ל לפסוק כר"מ רק כר"י ור"י דלא ס"ל ב"ז, זולת שנאמר דגם ר"י ס"ל בלית לה כלל הוי ב"ז רק פלוגתייהו בפוחת וסבר ר"י דעד מחצה לא הוי ב"ז, ודומה לזה מצינו בחבלה לר"מ, בב"ק (דף פח) ע"ש בשיטה מקובצת, והא דאמרי' לעיל (דף נא) מני ר"מ היא דאמר כל הפוחת היינו דלר"י הוי רק ב"ז אבל מ"מ אינה גובה דתנאי מהני דאי משום מתנה שלא כדין זהו גם בפוחת ולענין תנאי אין חילוק רק לענין ב"ז, אע"כ דאתי' כר"מ דאמר כל הפוחת. והיינו בתנאי וכדדייקי' בשמעתין דס"ל דתנאי בטל. וק"ל:
אולם לסברת לח"מ הנ"ל א"א לומר כן. דא"כ דלר"י בלית לה כלל הוי ב"ז ממילא לא מהני תנאי שלא יהיה לה כלל דהוי איסור וחכמים עשו חיזוק כשל תורה. א"כ שפיר קשה מאי פריך מני ר"מ אימא דהוא כר"י והא דגובה היינו דתנאי בטל. והא דבפוחת תנאו קיים לדעת השיטה מקובצת היינו דבפוחת הוי רק תנאי שבממון אבל במתנה על כולו הוי איסור דתנאו בטל. וגם לענין חצאי יש לחלק בין מקצת לכולו, ולא פריך הש"ס מידי. אע"כ דר"י לית לי' ב"ז אף באין לה כלל. ודוק:
אולם לסברת לח"מ הנ"ל א"א לומר כן. דא"כ דלר"י בלית לה כלל הוי ב"ז ממילא לא מהני תנאי שלא יהיה לה כלל דהוי איסור וחכמים עשו חיזוק כשל תורה. א"כ שפיר קשה מאי פריך מני ר"מ אימא דהוא כר"י והא דגובה היינו דתנאי בטל. והא דבפוחת תנאו קיים לדעת השיטה מקובצת היינו דבפוחת הוי רק תנאי שבממון אבל במתנה על כולו הוי איסור דתנאו בטל. וגם לענין חצאי יש לחלק בין מקצת לכולו, ולא פריך הש"ס מידי. אע"כ דר"י לית לי' ב"ז אף באין לה כלל. ודוק: