כתוב בספר המאור אמר רב חסדא מכר לו שוה ה' בו' וכו' והא דרב חסדא לכאורה פשיטא היא ולא נצרכה אלא לאשמועי' דאע"ג דאמר ליה לוקח למוכר מעיקרא תן לי מעותי סד"א משעת אמירה המקח קמ"ל. דלא נתבטל וכו':
אמר הכותב לכאורה ודאי פשיטא וכי מעיינת בה שפיר צריכה ויש לנו בה פי' נכון על דעת רבינו הגדול ז"ל והפי' שכתוב בכאן אינו שא"כ היה לו לרב חסדא לפרש ואין דרך התלמוד לומר מימרא סתומה כגון זו שלא באו לסתום ולסמוך על פירושו של בעל המאור הזה ז"ל ועוד דאי הכי מנא ליה הא ממתני' וא"ת דאי לא להכי אתיא מאי קמ"ל לאו מלתא דמתני' מקח טעות כעין בטול מקח הוא וקמ"ל שמי שנתאנה חוזר ולא האחר אבל לעולם אימא לך אפי' באונאה מכיון שאמר הלה תן לי מעותי נתבשל המקח לגמרי שאין זו קניה שיהא צריך משיכה וכך הוא באמת:
אמר הכותב לכאורה ודאי פשיטא וכי מעיינת בה שפיר צריכה ויש לנו בה פי' נכון על דעת רבינו הגדול ז"ל והפי' שכתוב בכאן אינו שא"כ היה לו לרב חסדא לפרש ואין דרך התלמוד לומר מימרא סתומה כגון זו שלא באו לסתום ולסמוך על פירושו של בעל המאור הזה ז"ל ועוד דאי הכי מנא ליה הא ממתני' וא"ת דאי לא להכי אתיא מאי קמ"ל לאו מלתא דמתני' מקח טעות כעין בטול מקח הוא וקמ"ל שמי שנתאנה חוזר ולא האחר אבל לעולם אימא לך אפי' באונאה מכיון שאמר הלה תן לי מעותי נתבשל המקח לגמרי שאין זו קניה שיהא צריך משיכה וכך הוא באמת: