שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 8 · Segment 1

והם יודעין לו עדות עד מפי עד כו'. כתב תו' או שהיה כו' אע"ג דכבר שמענו שאין נוהגת אלא בראויין להעיד אצטריך למתני הכא לאשמועינן אפילו הן ג' ושנים מהם כשרים פטורים דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכתב התי"ט (וצ"ל סברי) אף שכבר שמעטה פ"ק דמכות עדות שבטלה מקצתה כו' אפ"ה אשמועינן הכא שאין שבועה חלה עליהם ותדע מדלא קשיא להם על עד מפי עד דכבר שמעינן פ"ג דסנהדרין אלא הואיל ומסכתא אחריתי היא ל"ק להו ע"כ ודברי התי"ט תימא הא בפ"ק דמכות תנן פלוגתא דר"י ורבי ולר"י בד"מ לא בטלה כולה וסתם לן הכא כרבי ומ"ש ותדע כו'. אינה הוכחה דה"ק כולה משנה שאינה צריכה היא דהא תנן אינה נוהגת כו'. וקאי בין אעד מפי עד בין אקרובים או פסולים. גם תירוץ תו' קשיא דגרסינן לעיל בפרקין (דף כ"ו) אר"י מתני' אמרה כן היו שתי כתי עדים לא אמר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. הרי כבר שמעינן עדות שבטלה כו' והדרא קושיא לדוכתא משנתינו ל"ל. ועי' מה שכתבתי לעיל בד"ה מ"ד כו'. והמחוור כמו שכתב הר"ן בשם הרמב"ן קמ"ל אפילו האמינן הנתבע פטורין כדאמרינן לעיל מפי בית דין להוציא עד אחד כו' ע"ש. לפי זה צ"ל מתני' דלא כר' יוסי הגלילי דאמר לעיל והוא ראה או ידע כו' קאי אידיעה בלא ראיה והא התם אי לאו דאמר הוא לקבל עדותן לא היה מחייב דאפשר שהודה לו שמחמת מתנה הוא חייב לו או משטה הייתי בו דליכא למימר דאיירי באומר אתם עדי דא"כ אין להם לספק במתנה. ועי' מ"ש לעיל בד"ה אתון כו':