שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 2

רבי חזקיה כו'. עי' בקונט'. וכ"פ רש"י. ותו' בסוגיין בד"ה מה"מ כו' הקשו א"כ לפי המסקנא אזהרה מניין ע"ש ולפום סוגיין נראה דקשיא ליה מה"מ לחלק בשיעורן בין נטמא בפנים לנטמא בחוץ. דהא מסיים הא כיצד ליתן חלק כו' וכ"ת מנ"ל לחכמים לחלקן לשיעורין להללו הא לא רמיזי הנך שיעורין בקרא י"ל מסרן הכתוב לחכמים והם מצאו לחלק בהכי א"נ שהייה גמירה להו אלא אי לאו דחלקן קרא סד"א בתרווייהו בעינן שיעורא ואף הנטמא בחוץ ונכנס בטומאה לפנים צריך שישהא בפנים כדי השתחואה ומצינו כיוצא בזה בנכנס לבית המנוגע. לכך חלקן ללמדך שיש שיעור לכל אחד בפני עצמו. לפ"ז י"ל גם הבבלי סובר כן ומנא ה"מ דקאמר היינו מנ"ל לחלק בשיעורין. ואין צורך למה שדחקו תו' בד"ה מה"מ כו' ובד"ה תנהו כו' ע"ש. וכן מסתבר דבירושלמי ובבבלי ר' אלעזר אמרה להך שמעתתא:

נטמא בפנים כו'. וא"ת בלא טומאה נמי תיפוק ליה דחייב משום ביאה ריקנית וי"ל משום ביאה ריקנית אינו חייב אלא מיתה ובשוגג אינו בקרבן ואלו משום טומאה חייב כרת ובשוגג יש בו קרבן עולה ויורד ולפום סוגיון נראה הא דגרסי בירושלמי פ' א"ל הממונה (הל' ג') א"ר שמי וכיני מה אם כו' ה"פ מה אם מקדש לקדש מי שנטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים שאינו ענוש כרת עד שישהא טעון טבילה מחול לקדש לא כ"ש ופריך אפי' מקדש לקדש נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים יהא חייב על הכניסה ומשני כי האי דתנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו ואפ"ה פטור עד שישהא. ונראה בעיא זו אתיא כמ"ד שיעור ארכה עשר אמות דאל"כ פשיטא דחייב דלא גרע מהולך בארוכה כל שהו'. ועמ"ש בסמוך ואפשר לחלק ופי' זה עיקר ודלא כמ"ש ביומא שם:

על איזה מהן מתחייב. עמ"ש פ' הוציאו לו (הלכה א') בד"ה על כו'. ומהתימא על הרמב"ם שלא ביאר בה' עבודת יה"כ הא דמסיק הש"ס שם פ' הוציאו לו הכל מודים שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא הוא עובר משום הכנסה יתירה: