קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 3

כשם שמתריעין עליהן. על צמחים ששינו:

חשודים. החשודים לאכול פירות שביעית ולעשות עבודת קרקע בשביעית:

כר'. דאמר דמקילין לעניים העושין מלאכה בשביעית כדמסיק הלכך מתענין נמי בשבילם:

חד ספר. מלמד תינוקות א"נ אומן המגלח את האדם היה חשיד על פירות שביעית:

אייתוני'. הביאוהו לגבי רבי א"ל רבי ומה יעשה האביון הזה כדי חייו הוא עושה. ר'. רצה להתיר לעשות מלאכה בשביעית דסבירא ליה שביעית בזמן הזה דרבנן דאין שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ואין יובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה ולפיכך רצה להקל מפני צורך העניים:

סליק וכו'. עלה ר"פ בן יאיר אצל ר':

א"ל ר' לר"פ ומה התבואה עושת:

א"ל. ר"פ עולשין והן כרת"י נעשו יפות דאמרינן פ"ז דשביעית עולשי שדה הם מאכל בהמה לאפוקי בשביעית שאין ירקות מצויין אף בני אדם אוכלין עולשי שדה וכיון שא"ל ר' פנחס שעולשים נעשין יפות ולא א"ל אשאר תבואות ש"מ דשאר תבואות אסורין בשביעית חוץ מעולשין דאי שאר תבואות שריין א"כ עולשין הם מאכל בהמה איך השיב לו ר"פ במאכל בהמה כדאמרינן בעלמא צא ובשר לסוסים ולחמורים א"ו דאסורים א"כ ה"ל עולשין מאכל אדם והבין ר' שאין ר"פ מסכים עמו להתיר שביעית:

ומה עיבוריי' וכו'. א"ל ר' לר"פ שנית ומה תבואות עושין שרצה לידע אם עולשין דקאמר ר"פ דוקא וכוונתו לחלוק גם אהא דהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ ואמרינן בירושלמי פ"ז דשביעית משהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ עולשים לאו מאכל אדם הן אפי' בשביעית או דלמא עולשין לאו דוקא אלא לאפוקי שאר תבואות קאמר ומדהשיב לו שנית עולשין נעשין יפות ידע ר' שאף על היתר הבאת ירק מח"ל לארץ אינו מסכים עמו:

א"ל. ר' לר"פ רואה ר' לאכול עמי מעט גרוגרת היום הזה כלומר דבר מועט כדרך הצדיקים שאומרים מעט:

פטל. היינו גרוגרת ונקראין כך על שם הכלי שמונחים בתוכו שנקראת פטיליא:

מי נחית. כשירד ר"פ מר':

חמא וכו'. ראה פרידות של בית עומדות:

אמר כל. אלה מפרנסין אותן בתמיה הא כמלאכי המות הם להרוג בני אדם כמפורש בפ"ק דחולין בבלי:

איפשר. שלא אראה קלסתר פניו מעתה:

שמעון וכו'. שמעו בני ביתו של ר' דברי ר"פ ואזלו ואמרו לר':

שלח ר'. שלוחים אחריו לפייסו:

מטון ביה. הגיעו אליו סמוך למקומו:

אמר. ר"פ לשלוחי ר' בני עירי קריבין לי יותר ולא אשבוק בני עירי לילך אצל ר':

נחתון. ירדו בני עירו והקיפו אותו:

אמרון השלוחים לבני העיר ר' הוה שלח אחריו דר"פ לפייסו שיאכל אצלו:

שבקון וכו'. שבקו בני עירו אותו מפני כבודו של ר' והלכו להם:

אמר. ר"פ בניי קריבין לי יותר ולא אעזבם והפצירו בו:

נחתת וכו'. ירד אש מן השמים והקיף אותו ואפשר שנסתלק באותו אש מן העולם:

חזרון. השלוחים ואמרו לר' המעשה שהיה:

אמר. ר' הואיל ולא זכינו להיות ממנו בעולם הזה נזכה לחזות אותו בעולם הבא: