גמ' שב"ד גוזרין להפסיק. מבעוד יום מלאכול ולשתות אין עוברות ומניקות מתענות בם שלא יארע תקלה לולד:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בשגזרו. מתחלה שלא להפסיק וכבר התענו המעוברות והמניקות אז אין להן להתענות בתעניות שגזרו להפסיק:
אבל אם גזרו מיד להפסיק. כגון במכות בצורת או שפסקו הגשמים בין גשם לגשם מ' יום:
ותני כן. ותניא נמי הכי:
ה"ג אבל בשלש השניות ובשבע האחרונות אינן מתענות וכו':
לא בשגזרו כבר שלא להפסיק. וכי לא מוכח מהכא דדוקא בשגזרו תחלה שלא להפסיק הוא דאין מתענין בתענית שמפסיקין בו אבל בגזרו מיד להפסיק לא דהא תני בט"ב וביה"כ מתענין אע"ג שמפסיקין ועוד דא"כ ליתני סתמא בט"ב וביה"כ מתענין אבל שאר תעניות שמפסיקין אין מתענין אלא ודאי דוקא הני תעניות דגשמים כיון דכבר גזרו שלא להפסיק הוא דאין מתענין אבל לא שאר תעניות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 365cda3f190f69ba1abc5f1791314e3f4d9fd180d1967c8a95450506910fdf17