פסקי תוספות על בבא בתרא · פירוש 376

המלוה חבירו על ידי ערב לא יפרע תחלה מן הערב אף על פי שאין ללוה קרקעות ואם הלוה רחוק ימתין לו או ילך שם ויכופנו ואם אמר לו על מנת שאפרע תחלה ממי שארצה לא יצטרך להמתין אחר הלוה ויפרע מן הערב אם אין ללוה קרקעות ואם יש ללוה קרקעות יתבע ללוה תחילה ויכופנו ולא נטריח את הערב. חמש מדות בערבות. מלוה על ידי ערב ולא התנה ממי שארצה אפרע אין תובע את הערב תחלה וכופהו בבית דין בין יש לו קרקע בין אין לו ואם אין יכול לכופו דלא ציית דינא נכנס לביתו של ערב. ב' אם התנה ממי שארצה אפרע ואין קרקעות ללוה נפרע מן הערב אם ירצה. ג' ואם יש נכסים ללוה אם התנה נפרע מן הלוה תחלה. ד' קבלן דהיינו תן לו ואני נותן בין יש לו בין אין לו נפרע מן הערב תחלה. ה' והנושא ונותן ביד נפרע מן הערב ולא מן הלוה ואין למלוה על הלוה כלום ואם אין לערב לפרוע חוזר על הלוה מדרבי נתן הנושה בחבירו וחבירו בחבירו מוציאין מזה ונותנין לזה וכל ערבים בעו קנין בר מקבלן וערב בשעת מתן מעות קבלן היינו תן לו ואני נותן לך או שאינו מזכיר לשון הלואה אלא לשון פרעון ולא לומר ואני קבלן. קונים בכלי של קונה וכגון דנקיט בידיה שלש על שלש ופחות מכאן לא מהני אם אינו כלי ואין חילוק בין עור מפץ ושק. שטר שנעשה בו פלוני קבלן אף על גב דכתיב ביה תן לו ואני נותן הרי הוא קבלן אף לא כתב איך היה בשעת הלואה. ד"ה חסורי: דף קעג ע"ב