שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 4 · הלכה 3 · Integer 5

רב הוה יתיב קומי ר"ח רבה והוה אכיל והוה מתחמי זרק גו תפייה כו'. — צ"ל: והוה מתחמי זרק קומי תפייה (פי' שרב עשה עצמו לפני ר' חייה כאלו זורק את הגלעינין בארץ לפני הכירה) וזרק גו תפייה (פי' דרב עצמו חולק על ר' חייה והוא מתיר להסיק בגלעינין) א"ל ר"ח רבה הכא זרוק (פי' שלא תזרוק בתוך הכירה אלא חוצה לה על הקרקע שאסור להסיק בגלעינין) א"ל מה בין הכא ומה בין הכא (פי' דרב סבר אף שאין מסיקין בשברי כלים משום נולד מ"מ מסיקין בקליפין וגרעינין שאינן דומין לנולד ע' בבלי שבת כ"ט א') א"ל בן פיחה אחריהם (פי' שר' חייה אמר לרב "בר פחתי" צריך אתה לשמוע לדברי האוסרין ולעשות כמותן; וכעין זה בנדרים פ"ו הי"ג דף מ' ע"א "א"ל אחריהם אחריהם", ועוד בריש הוריות "התורה אמרה אחריהם אחריהם". וקרוב בעיני שגם פה צ"ל ב' פעמים "אחריהם" אלא שהסופר השמיט פעם אחת שהיה נראה לו כפול בחנם. שוב מצאנו במכילתא בא (י"ג ב') שאמרו התלמידים לר' יהושע "אחריך רבי" ובמקום זה איתא בבבלי חגיגה ג' א' תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין), א"ר חנינה באוכלה הוה זרק (פי' שאף רב סבר שאין מסיקין בקליפין וגרעינין משום נולד אלא שגלעינין אלו שזרקן רב לכירה נשאר עליהן מעט אוכל ולכך הן מותרין להסיקן וכענין זה בבבלי שם "בארמיאתא" ע' פרש"י שם) א"ר אימי בבלייא חולה הוה (פי' גם לר' אימי סבר רב שאין להסיק בקליפין וגרעינין מפירות שנאכלו ביו"ט ואותו מעשה ברב שזרק הגלעינין בכירה בחול היה מעשה ולא ביו"ט וכ"ה בבבלי שם ע"ש) א"ל (פי' ר' חייא אמר לרב) כנגד כן אסור ביו"ט.