מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 7

היה קורא בתורה ונשתתק וכו'. דין זה הביא הרי"ף ז"ל בפ' בני העיר וכפי' הר"ן ז"ל שם וכן פירש רבינו יונה ז"ל כאן בפרקין וכן פי' הרא"ש ז"ל והסכימו כולם להלכה שיברך בתחלה ובסוף וכמבואר בטור סי' קי"ו. והרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהלכות תפלה בהל' ו' כתב קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף. וכתב הכ"מ דנראה מדעתו ז"ל שפסק שלא יברך בתחלה וכ"כ בב"י שם ופירש לפי דעת הרמב"ם להאי דהכא בדוחק גדול ע"ש וכך הביא בש"ע שם ולהרמב"ם וכו' ולא היה דעתו לקבוע להלכה כהרמב"ם שכן הביאו לדעת שניה וכדרכו ז"ל בש"ע שדיעה הראשונה להלכה היא ואומר אני שאם נאמר שדעת הרמב"ם כך וכפי פירושו בב"י כל מה שאתה רוצה לפרש אליביה להאי סוגיא דהכא והיה דוחק שאין הדעת סובלתו. ויותר טוב לנו לומר שט"ס נפל בהעתקת דבריו והיה צ"ל ומברך בתחלה ובסוף מלפרש כ"כ דוחקים לדעתו. אבל האמת יורה דרכו וכד נחתינן לעיין היטב הדק בדעתו ז"ל יתבאר לן דלא פסק הרמב"ם ז"ל כהאי דהכא ומפני שלשיטתו האי סוגיא דלא כהלכתא היא ועיין מזה ועוד מדין אחר כיוצא בו לקמן בד"ה בטיטיי אישתתק ושם תראה ותמצא ביאור לשני דינים לדעתו ובטעם ברור ונכון לפני כל מודה על האמת בס"ד: