מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 5

נהיגין תמן במקום שאין יין וכו'. התוס' שם בדף ק"ו ד"ה מקדש אריפתא כתבו להוכיח מכאן כר"ח דאין מקדשין על הפת מדלא נקט אלא תקנה זו שהש"צ יורד לפני התיבה וכו' משמע שאין מקדשין על הפת. ומסקנת רוב גדולי הפוסקים ז"ל שמקדשין על הפת מההיא דרב התם זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכתב בהג"ה מיי' פ' כ"ט וההיא דירושלמי שהביא ר"ת איכא למידחי דלא איירי אלא בקידוש שעושין בבית הכנסת להוציא אורחים ידי חובתן ושתו וגנו בבי כנישתא ולפיכך היכא שאין יין אי אפשר לקדש בבה"כ דאיך יקדש על הפת הלא אין שם אדם שנטל ידיו לאכול לאלתר ולברך ברכת המזון עכ"ל ולפי' זה איפשיטא נמי הך ספיקא דהתוס' שם שכתבו וצ"ע אם מקדשין על השכר וכו' וכן סיימו התם אך יש להסתפק אם מקדשין על השכר. והשתא לדעת רוב הפוסקים דפסקו דמקדשין על הפת ומפרשי כהאי פירושא דהגה' מיי' להא דהכא א"כ מינה גופה נשמע דאין מקדשין על השכר אפי' הוא חמר מדינה כדפסק הרמב"ם שם בהל' י"ז דהא הכא בחמר מדינה איירי כדקאמר מבדילין על השכר וכו' ועלה קאמר נהיגין תמן וכו' ואי מקדשין על השכר היה להם לקדש בבה"כ להוציא האורחים ולא שייך לדחות כאן כדדחו התוס' בשמעתין התם דאסרה לקדושי אשיכרא דאיכא לאוקמי בשאינו חמר מדינה ותדע וכו' ע"ש והכא דקאמר מבדילין ודאי בחמר מדינה קאמר ואפ"ה לקדושי אסור לקדש על השכר: