הרי גאולה. בתוס' דף י"ד ד"ה ימים שגומר היחיד את ההלל פירשו כן בפי' השני בהא דמשני שתים הנה וכו' וכן פירשו בע"פ דף ק"ד ע"ב ובההיא דהזן פירשו שם בדוחק ומשמע מדבריהם דהאי שינויא קאי לטעמא דחותמין אותה בברכה אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דלהמסקנא דקאמר ר' מנא טופס ברכות כך הוא וכו' אין אנו צריכין להאי טעמא דשתים הנה אלא משום דמטבע ארוך הוא וכמו שהבאתי בפנים. ומה שפירשתי בהא דקאמר ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה כך משמע מהא דאמר כן בבבלי פרק שלשה שאכלו דף מ"ו וברכה אחרונה שבק"ש וכו' וכדפירש"י ז"ל אמת ויציב אמת ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בנתיים אברכות דלפניה סמוכה והואי לה סמוכה לחברתה. והתוס' שם ד"ה הטוב והמטיב מקשין ומתרצין בזה מעצמן כקושיא ותירוצא דהאי ש"ס לקמן בהא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7ce650642f4cf640ca845d50e00ed78100df190a25e93ad997fd620db6857476