מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 9

כל מצוה שאדם פטור וכו'. ובחידושי הרשב"א ז"ל מצאתי שהגיה וכתב שאין אדם פטור ולמאי דפרישית בפנים אפשר לקיים גי' הספרים והיינו הך דלפי גרסתו ז"ל על מחויב בדבר עכשיו קאי ולפי גי' הספר מחויב הוא אלא שכבר פטר עצמו דעיקר הכוונה לומר שאע"פ שיצא מוציא כדאמרינן בסוף פ"ג דר"ה חוץ מברכת הנהנין ובסמ"ג עשין כ"ז הובאה הגי' כמו שהיא לפנינו כל מצוה שאדם פטור וכו' וכך העתיק הרא"ש ז"ל בפ' שלשה שאכלו על הא דלקמן. ובהא דקאמר הכא חוץ מברכת המזון התוס' דף מ"ח ע"ב ד"ה עד שיאכל כזית דגן וכו' רוצים לומר שם דה"ה בברכת המזון אע"פ שיצא מוציא ולא הזכירו כלום להא דהכא והרשב"א ז"ל רצה לחלק בין דאורייתא לדרבנן ויתבאר מזה בעזרת האל במקומו בפ' שלשה שאכלו וע"ש בהלכה ב' ד"ה לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן:

לא מסתברא בק"ש וכו'. אע"ג דבק"ש מיעוטי כתיבי כדלעיל ה"ק לא מסתברא בתפילה וכו' כלומר הא תפילה מדרבנן היא וקאמרת דכשתיקנו חכמים לכל הוא דתיקנו ומשום דכי לא מסתברא הוא שיהא כל א' מבקש רחמים על עצמו א"כ נימא נמי בק"ש כן דנהי דמדאורייתא פטירי מיהת מתקנת חכמיה ליחייבו ומכאן יש סמך לדעת האומר דעכ"פ קבלת מלכות שמים מיחייבי כמו שהבאתי לעיל בד"ה עבדים והיינו מדרבנן: