קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 10 · Segment 8

גמ' והנפש אשר תפנה כו'. והכרתי אותה:

ופריך ולמה לא תני ידעוני בכריתות. כלומר מ"ש הכא דתני אוב וידעוני ומ"ש בפ"ק דכריתות דקא חשיב לכל כריתות שבתורה שחייבין עליה על שגגתו חטאת ותנן בעל אוב ולא תנא ידעוני:

מפני שנכללו כולן בלאו אחד. דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שהלאוין מחלקין לחטאת ולא תני התם שלשים ושש כריתות אלא הנך שאם עשאו בהעלם אחד חייב על כל אחת חטאת וה"ה אם עשה ידעוני בהדי אחרינא חייב על כל אחת אבל אוב וידעוני לא מצי למתני:

ה"ג שהוא בלא תעשה שאינו בא מכח מעשה. וה"פ להכי לא תני לה בכריתות משום דאפי' כי עביד לה באפי נפשה לאו בר קרבן היא לפי שאין בה מעשה וחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב תורה אחת יהיה לעושה בשגגה ועצם הידעוני שמכניס בפיו לא הוי מעשה שאינו מדבר עד אחר שהוא בפיו אבל בעל אוב בשעה שמקיש בזרעותיו הוא מדבר והוי מעשה ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דה"ק על אוב חייב תטאת מפניי שהוא בל"ת שיש בה מעשה משא"כ ידעוני וכדפרישית:

אר"ז. לפני ר' יוסי הא דאמר ר"ח לפי שנכללו בלאו אחד ואמר ליה ר' יוסי אין שום אדם דקחשיב בל"ו כריתות ידעוני במקום אוב אלא את דלדידך אין חילוק ביניהם ולמה לא תני שום תנא ידעוני ושבק לאוב כלומר מ"ש דתני אוב ושייר לידעוני ה"ל למיתני לפעמים איפכא:

א"ל. ר"ז כמו דכתיב בקרא בכל דוכתא אוב ברישא כך תנא התנא אוב ושייר לידעוני: